פרוצדורה חדשה מעודדת התפתחות תאית, אשר מדרבנת את הלבלב לשוב להפיק אינסולין בחלק מהמטופלים

טיפול חדש שמעודד את תהליך החידוש התאי, עשוי לטמון בחובו פוטנציאל להביא לרגרסיה של מחלת הסוכרת, במטופלים מסוימים.

בחקירה חוזרת של מחקרים קודמים, חוקרים מצאו פרוצדורה חדשה במחקר שפורסם בשנת 2016 ונערך במספר מוסדות, לכל אורך יבשת אמריקה.

החוקרים בחנו את התהליך, שכלל צמיחה מחודשת של תאים, על שטח המעי הדק של המטופלים. התאים החדשים הללו מעודדים את הלבלב לשוב להפיק כמויות נאות של אינסולין.

כתוצאה מכך, חולים רבים הסובלים מסוכרת סוג 2 יוכלו לחמוק מזריקות אינסולין ואף להביא לנסיגה של המחלה שלהם באופן מלא.

הטיפול החדש והמבטיח הזה – אשר ידוע כהתחדשות רירית התריסריון

(Duodenal mucosal resurfacing) – כולל החדרת צינורית צרה, יחד עם בלון קטן המחובר אליה לקצה אחד, דרך הפה של המטופל בעודו בהרדמה. מטרת הצינור להגיע לאזור הבטן ומשם, אל הקצה העליון של המעי הדק. בשלב זה הבלון מלא במים חמים. החום של המים משמיד את תאי האנדותל (תאים המסייעים לסנן נוזלים, לגייס את עזרת מערכת החיסון ולהעביר הורמונים), המצויים על שטח המעי הדק.

הפעולה הזו מעודדת צמיחה של תאים בריאים חדשים, אשר מסייעים לשפר את היכולת של המטופלים להפיק אינסולין.

תיאור הטכניקה

אף על פי שהתוצאות הן יחסית בחיתוליהן, השיטה הזו נמצאה יעילה גם שנה לאחר שהמטופלים החלו את הטיפול. הסיבה לכך, היא שהריריות של המעי הדק אחראיות באופן משמעותי, על תהליך ייצור האינסולין בגופנו.

לאחר שמזון עובר את תהליך הפירוק של הקיבה, הוא מועבר אל המעי הדק, בו הסוכר שמופק מהמזון נספג במחזור הדם.

התהליך מאותת ללבלב לייצר אינסולין. האינסולין מסייע לפרק את הגלוקוז, הסוכר, במחזור הדם ולהעביר אותו לתאים בגוף, שם הם מומרים לאנרגיה טהורה.

רמות נמוכות של אינסולין מביאות להצטברות של גלוקוז במחזור הדם שלנו, משום שלגופנו אין שום דרך אלטרנטיבית לפרק אותו. לאורך זמן, התופעה עשויה להפוך למסוכנת: רמות גבוהות מדי של סוכרים במחזור הדם מזיקות לעצבים בגופנו, לכלי הדם השונים לאורך כל הגוף שלנו ובסופו של דבר – גם לאיברים בגופנו ולרבות לעיניים, לכליות ולגפיים.

שיפור מהיר

התוצאות של הפרוצדורה החדשנית השתוו לשל המטופלים שעברו ניתוח מעקף קיבה (ניתוח למטרות הרזיה). החוקרים טענו כי המטופלים נהנו משיפור ברמות הסוכרים שלהם תוך מספר ימים ועד שבועות בלבד. השיפור במצבם התרחש ללא שום קשר לירידה במשקל, לתזונה נכונה או לפעילות גופנית.

עד היום, רוב המטופלים שסבלו מסוכרת סוג 2 הוגדרו ככאלה, משום שגופם פיתח תנגודת אינסולין – תופעה במהלכה הגוף שלנו מפתח עמידות להפרשה של כמויות גבוהות של אינסולין עד כדי כך – שגם כמות אדירה של ההורמון, לא מצליחה להשתלט על כמות הסוכרים במחזור הדם שלנו. למרות הטענה הרווחת אודות סוכרת סוג 2, נמצא כי רוב המטופלים סובלים מייצור רמות נמוכות של אינסולין, בדומה לסוכרת סוג 1. ההבנה הזו תרמה לפיתוח של גישות טיפול חדשות.

יש לציין כי כל אחד ואחת מאיתנו סובלים מתנגודת אינסולין ברמה מסוימת. רק ברמה קיצונית, התופעה מובילה לסוכרת סוג 2 בפני עצמה: רוב הפעמים, גופנו כן יצליח להפריש את כמויות האינסולין המתאימות, להתמודדות עם כמות הסוכרים במחזור הדם שלנו, גם אם תנגודת האינסולין שלנו גבוהה. לעומת זאת, חולי סוכרת סוג 2 אינם מצליחים לייצר די אינסולין, שיצליח לגבור על התנגודת הזו.

ניכר כי לצד העמידות בפני ההורמון, סוכרת סוג 2 אף מקושרת לפגיעה בייצור האינסולין בגופנו; החוקרים מאמתים כי ישנם גנים רבים אשר מתקשרים לסוכרת סוג 2 ולפחת בהפקת רמות האינסולין באופן כולל.

עובדה זו מסבירה את השיפור יוצא הדופן ממנו נהנו המטופלים: עלייה בייצור הורמון האינסולין הביאה להעפלה על תנגודת האינסולין וכתוצאה מכך, תרמה לפירוק יעיל של עודפי הגלוקוז במחזור הדם של המטופלים.

התרגשות בתחום

המחקר בנושא זה עורר גלים של התלהבות בתחום חקר הסוכרת. מאז הפרוצדורה הראשונה, שנערכה בצ’ילה, נערכו פרוצדורות רבות שכל המטרה שלהן – היא להוכיח למשרד הבריאות והמזון של ארצות הברית כי מדובר בתהליך איכותי ובטיחותי.

החוקרים הוסיפו כי כאשר פונים אליהם חולי סוכרת בשלבים הראשונים של המחלה, קיים סיכוי כי הפרוצדורה תביא לרגרסיה מלאה של המחלה, כתוצאה מחידוש או חסימת האינטראקציה של ריריות המעי הדק. עם זאת, הם עדיין לא בטוחים באשר למשך הרגרסיה הזו והאם היא תמידית.

רופאים רבים איששו כי תהליכים כמו ניתוח מעקף קיבה אכן סייעו לרוב המטופלים שלהם ליהנות מנסיגה של מחלת הסוכרת. הדמיון בין שתי הפרוצדורות, הוא ששתיהן מתקשרות בחלקן גם למעי הדק: משום ששתיהן תורמות לפחת ברמות הסוכרים במחזור הדם, ניכר כי שתיהן מסייעות להקל על מחלת הסוכרת לא כתוצאה מפחת ברמת הפחמימות, הקלוריות או המזון שאנו מעכלים על בסיס יומי – אלא כתוצאה מיצירת מעין הפרעה, בין האינטראקציה השגרתית של הריריות.

למרות הנאמר, יש לציין כי רוב המטופלים שמצליחים לשמור על נסיגה של המחלה, הם אלו שמתמידים בתזונה נכונה, פעילות גופנית ומשתדלים להפחית ממשקלם ככל האפשר בהצלחה. גם אם המטופלים השתמשו באינסולין כבר שנים – לאחר ניתוח שכזה, אם הם יקפידו לשמור על אורח-חיים בריא, רמות ההמוגלובין המסוכרר שלהם יישארו נמוכות (בממוצע של 5.2).

לעומתם, מטופלים שלא מקפידים לשמור על אורח חיים בריא, לרוב ישובו להעלות במשקל. עם זאת, רבים מהם עדיין יוכלו להימנע מזריקות אינסולין מסונתז ולהחליף אותו בתרופות אחרות, שניתן ליטול באופן אוראלי.

כעת, על החוקרים לבחון גם את הבטיחות של המחקר וגם את היעילות שלו בטווח הארוך. אם ההטבה במצב נמשכת מספר שנים בלבד, הסיכויים שקופות החולים יסבסדו את הפרוצדורה, לדוגמא, הם קלושים.