חוקרים מצאו כי תנודות בטמפרטורה של המקרר עשויות לפגוע באיכות האינסולין
רוב חולי הסוכרת מאחסנים את האינסולין שלהם במקרר כיום. האמת היא שזו ההמלצה הרווחת. כן, מסתבר כי זה לא בהכרח המקום הבטוח ביותר לאחסון אותו.
מחקר חדש, שהוצג בפני הארגון האירופאי לחקר הסוכרת (EASD), בפגישה השנתית שלהם בברלין, מציג את הסכנות הפוטנציאליות בכך.
החוקרים בחנו חולי סוכרת שמתמודדים עם המחלה בארצות הברית ובאירופה: הם חילקו להם מדי חום למקררים שלהם, שמטרתם הייתה לבחון אם המקרר שומר על הטמפרטורות המומלצות לאחסון אינסולין – בין 2 ל- 8 מעלות צלזיוס.
לצד זאת, הם בחנו את האינסולין של מטופלים שלא אחסנו אותו במקרר, על ידי התקנת חיישני טמפרטורה בתיקי ציוד הסוכרת שלהם.
התוצאות הנידו מספר גבות; כמעט 80% מהמשתתפים במחקר, הבחינו כי הם לא עומדים בטמפרטורות האחסון המתאימות עבור אינסולין.
בנוסף, נמצא כי הטמפרטורות של המקרר הופכות גבוהות מדי לאחסון של אינסולין בממוצע של שעתיים וחצי כל יום, מה שמקביל ל- 11% מזמן האחסון שלו.
לעומת זאת, החוקרים מצאו כי אנשים שלא אחסנו את האינסולין שלהם במקרר, שמו לב כי טמפרטורות האחסון עברו את הטווח הבטוח לשימור התרופה, במשך כמעט 8 דקות ביום.
שימוש במקרר איננו מומלץ
מדוע קיים פער כה גדול? סיבה אחת עשויה להיות, שהאינסולין שאיננו דורש קירור הוא עמיד יותר. מוצרי אינסולין שלא זקוקים לקירור, יכולים לשרוד בפני היחשפות ל- 15 ועד 30 מעלות צלסיוס, במשך 28 ימים מלאים. הם יעבדו מעולה טרם הפתיחה ואחריה. במילים אחרות, אינסולין עמיד הוא נוח יותר, משום שהוא לא זקוק לקירור תמידי ויוצא מטווח הטמפרטורות המומלצות עבורו, לעיתים רחוקות.
יתכן והטענה הזו מעט מפתיעה, משום שרובנו מאמינים כי המקרר הוא מקור טמפרטורה נשלט. עם זאת, כאשר אנו בוחנים את ההמלצות הסותרות, כל התמונה נראית הרבה יותר בהירה.
לדוגמא, רוב משרדי הבריאות ממליצים לשמור על טמפרטורה ממוצעת של 5 מעלות במקרר, כדי לשמור על איכות המזון. ועם זאת, חברות מקררים למיניהן, כמו סאמסונג, מציינת בבירור כי עלולה להיות נטייה של 5 מעלות לכאן או לכאן מידי פעם – וכי זה טיפוסי למקררים באשר הם. ומה באשר לכל הפעמים שבהן אנחנו פותחים את המקרר יום-יום?
גם אם נכוון את המקרר שלנו לטמפרטורה אופטימלית, תמיד קיימת סכנה שסטייה בטמפרטורה תפגע באינסולין שלנו, בין אם תהיה נמוכה או גבוהה מדי. העובדה הזו מעידה על סיכון.
נבחן את האלטרנטיבות
משום שהמחיר של אינסולין רק הולך ועולה עם השנים, רוב המטופלים משתדלים לשמור על כל טיפה שברשותם. היוקר מוסיף לחץ על מטופלים שזקוקים להורמון על בסיס יומי; הם חייבים לאחסן את האינסולין שלהם היטב, כך שלא תתבזבז טיפה לחינם.
ישנם מספר פתרונות שיכולים לסייע לפתור את הבעיה.
ראשית, כיום קיימים משאבים לפיתוח אינסולין שישרוד רמות גבוהות יותר של חום. בינתיים, חולים שמשתמשים באינסולין וחייבים לשמור עליו בקירור, מוכרחים להסב את תשומת הלב שלהם לטמפרטורה של המקרר שלהם על בסיס יומיומי.
יתכן מאוד כי כיום האינסולין שלנו לא מאוחסן כראוי – ואנו אפילו לא מודעים לכך. זוהי לא אשמתנו – אלא של המקרר שלנו.
המומחים ממליצים להתקין מד חום במקרר שלנו, שיאפשר לנו לבחון את הטמפרטורה בכל עת בקלות ובנוחות. בנוסף, כדאי לנו להימנע מאחסון של אינסולין במקרר לטווח ארוך, שידוע כי משפיע לרעה על האיכות של התרופה.
אפשרות אחרת, היא לרכוש חיישן חום או חיישן שאומד טמפרטורות מדויקות. יש לציין כי מדי חום שנועדו למקררים זולים יותר וכיום, אף מתוחכמים יותר – הם יכולים להתחבר לאינטרנט שלכם ולהודיע לכם, כאשר המקרר שלכם עובר או נופל מהטמפרטורה המקובלת.
החוקרים אף מבקשים להדגיש כי כל אזור במקרר הוא הוא חם יותר או קר יותר מהאחר, לכן כדאי לנו להקפיד ולאחסן את האינסולין שלנו במדף המרכזי של המקרר או לשקול לקנות מקרר קטן ופרטי עבור האינסולין שלנו; כזה שאינו חשוף לתנודות בטמפרטורות כמו המקרר הראשי.
למרות כל זאת, אם האינסולין שלנו סבל מתנודות בטמפרטורות האחסון שלו, זוהי לא בהכרח סיבה לזרוק אותו מיד. יש לבצע מחקר נוסף, כדי לבחון עד כמה השינויים בטמפרטורה במהלך אחסון ביתי משפיעות על יעילות האינסולין ואיכות ההשפעה שלו על מטופלים.
עם זאת, מוצר אינסולין שדולל או הועבר מהמבחנה המקורית שלו, חייב להיזרק לאחר שבועיים לכל היותר.
