גרסאת דסקטופ

חקר ההרפס עשוי לתרום להתפתחות של תרופות חדשות, לטיפול במחלת האלצהיימר

shutterstock_233707498

חקר ההרפס עשוי לתרום להתפתחות של תרופות חדשות, לטיפול במחלת האלצהיימר

החוקרים בוחנים את הקשר בין שתי המחלות, כדי לנסות ולפתח תרופות אנטי-וראליות שיסייעו להתמודד עם דמנציה

לאחרונה, נאספות יותר ויותר ראיות, המעידות על קשר בין נגיף ההרפס ובין התפתחות של דמנציה. כתוצאה מכך, חוקרים החלו לבחון אם תרופות שלוחמות בחיידק, אף עשויות לסייע ולעכב או ללחום בתופעת הדמנציה.

מספר מחקרים שנערכו בטאיוואן ופורסמו מוקדם יותר השנה, הציגו ראיות מוחשיות לכך שנוכחות של הרפס מגוף, מגבירה את הסיכוי להתפתחות של דמנציה בשנים מאוחרות יותר. הדבר העלה את האפשרות שיום אחד, אף יימצא קשר בין אופן הטיפול בהרפס ובין אופן הטיפול בתופעת הדמנציה.

לאחרונה פורסם סיכום מחקר עדכני, אשר שילב בין הממצאים האחרונים בנושא; המעידים על הקשר המתאמי בין הרפס ותופעת הדמנציה, לפי המחקרים שנערכו בטאיוואן ומחקרים נוספים. הוא “פתח את הדלת” לשאלה, אם ישנה אפשרות לפתח תרופות אנטי-וראליות, שיסייעו למנוע את ההתפתחות של דמנציה בעתיד.

השאיפה למנוע את מחלת האלצהיימר משתווה לזהב בתחום החקר הנוירולוגי כיום. כיום, יותר מ- 10% מהאוכלוסייה, המצויה בין הגילאים 65 ל- 74 סובלת מתופעת האלצהיימר. זאת ועוד, רבע מאוכלוסיית המבוגרים בגיל 85 סובלים אף הם מווריאציה מסוימת של דמנציה, כאשר אלצהיימר היא התופעה השכיחה ביותר. המספרים הללו הולכים ועולים.

בסיכום המחקר החדש, נאמר כי אפילו אם החוקרים יצליחו להביא לעיכוב משמעותי באופן ההתפתחות של המחלה בלבד – מדובר ביתרון עוצמתי עבור המטופלים והתקדמות משמעותית בתחום זה.

ניסויים קליניים

כיום, חוקרים נוירוביולוגיים מאוניברסיטת מנצ’סטר, אנגליה, מנסים למצוא מימון לפיתוח ניסויים קליניים, שמטרתם לבחון אם חומרים אנטי-ויראליים אכן יכולים ללחום בתופעת האלצהיימר.

בארצות הברית, ניסוי קליני בנושא כבר צובר תאוצה בימים אלה: המשתתפים הם מטופלים הסובלים מאלצהיימר ומזן מסוים של הרפס, HSV-1  אוHSV-2 . החוקרים ביקשו מהמטופלים ליטול תרופות אנטי-ויראליות, המסייעות להתמודד עם תופעת ההרפס באופן ספציפי; כמו ולטרקס.

במילים אחרות, החוקרים מנסים למצוא שימוש נוסף לתרופה, שמסייעת להתמודד עם פצעי קור ולחץ – מניעה, עיכוב או הקלה על תופעה נוירו-ניוונית חשוכת מרפא.

אבל… יתכן מאוד והתרופות אכן יכולות לעשות זאת, אך החוקרים יזדקקו לזמן רב כדי לגלות זאת.

משום שכבר הוכח קשר הדוק בין שתי המחלות ואף נמצא, כי הרפס עשוי להיות אחד מהגורמים העיקריים, המובילים להתפתחות של דמנציה כיום – נראה כי החוקרים פונים בכיוון יחסית הגיוני ומוצדק.

החוקרים מדגישים כי עדיין לא הוכח קשר מתאמי של סיבה ותוצאה באופן מלא, אך ישנו “הר של ראיות” שפשוט בלתי-אפשרי להתעלם ממנו עוד.

המחקרים שנערכו בטאיוואן הגיעו למסקנה כי זני ההרפס HSV-1, HSV-2, HHV-6A, HHV-6B

ו- HHV-7, כולם מגבירים את הסיכון של המשתתפים לפתח דמנציה בעתיד.

מחקר נוסף שנערך בטאיוואן, מצא כי תרופות נגד הרפס מנעו דמנציה ב- 90% מהמטופלים.

מנגנון פעולה אפשרי

במידה והניסויים הקליניים אכן יוכיחו את עצמם, החוקרים מאמינים כי אופן הטיפול בדמנציה ישתנה באופן משמעותי. ראשית כל, כיום כמעט כל אחד ואחת מאיתנו נושאים עמנו זן מסוים של נגיף ההרפס, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו: הרפס אמנם מתבטא מידי פעם באופן פיזי ומדמה מראה של פצעי קור, שלפוחיות או אבעבועות. עם זאת, הוא עושה זאת לעיתים רחוקות ולאחר מכן – שוקע בתרדמת ארוכה, שעשויה להימשך חודשים ואפילו עשרות שנים.

אם וכאשר זן ההרפס מתעורר בגופנו, הוא חזק יותר וכעת, באפשרותו להופיע בצורות שונות ולגרום למגוון רחב של תופעות. לדוגמא, ההרפס שהביא לפצעי קור בילדות, עשוי להביא לפריחות ושינויים בפיגמנטציה של העור שלנו בשלב מאוחר יותר. באותו אופן, חוקרים כבר מצאו כי זנים שונים של הרפס התעוררו מהתרדמת שלהם, רק כדי לרוץ אל עבר המוח ולגרום לדמנציה או להחריף דמנציה פעילה.

הבעיה היא שבמשך רוב הזמן, נגיף ההרפס מעדיף לישון. מסיבה זו, לחוקרים מאוד קשה להצליח ולהוכיח קשר ודאי של סיבה ותוצאה – הם חייבים לחכות להתעוררות של הנגיף. לדוגמא, הניסוי הקליני שנערך בארה”ב אמנם בתהליך, אך החוקרים שעורכים אותו הדגישו כי אינם מצפים לתוצאות, עד לשנת 2022.

בזמן שאנו ממתינים, הרופאים מציעים לנסות ולפתח חיסון עבור זן ההרפס HSV-1, כאפשרות לטיפול אנטי-ויראלי מטרים מאיכותי. עם זאת, עדיין אין חיסון כזה וגם כאן, מדובר בתהליך מחקרי שעשוי להימשך שנים.

כלומר, כעת אין שום דרך מהירה להביא תרופה למכת האלצהיימר, הדמנציה או ההרפס. כדי לגלות אם הקשר הוא אכן ודאי ואם ניתן להפיק ממנו לקחים ואף טיפולים איכותניים יותר, יהיה עלינו לחכות בסבלנות.

כמובן שקיימת אפשרות כי הקשר כלל אינו קיים, אלא מושפע מגורמים אחרים לחלוטין, שהחוקרים התעלמו מהם עד כה. החוקרים בעצמם מדגישים כי יש לחזור על הניסוי הקליני במספר מדינות, למרות משך הזמן הרב שהוא דורש – זו תהיה הדרך היחידה לוודא כי מדובר בתהליך של סיבה ותוצאה, אשר איננו אזורי – אלא כלל עולמי.

גורמים אפשריים נוספים

מה אם הנוכחות של ההרפס היא לא זו שגורמת לדמנציה? כאשר אנו נושאים את נגיף ההרפס בגופנו, הדבר הופך את הגוף שלנו להרבה יותר רגיש לחיידקים ובקטריות אחרות. מסיבה זו יתכן מאוד כי הגוף שלנו משך וירוס או בקטריה כלשהם, שהביאו לתופעת הדמנציה. באותו אופן, יתכן כי שילוב של נגיף ההרפס יחד עם הבקטריה הזו, יוביל להתפתחות של דמנציה…

חלק מהמחקר בנושא, אכן מצא קשר בין בקטריה אוראלית ובין התפתחות מחלת הדמנציה. הרופאים העידו כי יתכן מאוד כי ההרפס הוא רק אחד, מתוך מספר זנים של בקטריות, שעשויים להביא להתפתחות של תופעת הדמנציה. משום שכיום קיימים מחקרים רבים המאששים כי קיים קשר בין הרפס ודמנציה, נראה כי הקשר הזה יוכח קודם, אך הוא איננו בהכרח מהווה גורם יחיד להתפתחות התופעה.

החוקרים מסבירים כי על סמך המחקרים הם יצליחו לפתח שיטות טיפול שונות, אשר לא בהכרח יסייעו לכל החולים, אם בכלל. הסיכוי גבוה כי יהיה עליהם לבחון גורמים נוספים רבים, כדי להביא לטיפול איכותי במטופלים. מה שכן, החוקרים כן מדגישים כי במידה והטיפול לא יעבוד, אין הדבר מפריך את הקשר בין הרפס ובין מחלת הדמנציה – אלא מעיד כי יש עוד משתנים, שמשפיעים על אופן ההיווצרות וההתפתחות של המחלה, שהחוקרים עדיין אינם מודעים אליהם כיום.

החוקרים לא מתוסכלים מהעובדה הזו – הם מתרגשים להמשיך ולחקור את הנושא. השאיפה של כל אחד ואחת מהם היא להצליח ולהבין מה גורם להתפתחות תופעות הדמנציה, כדי לפתח טיפול מתאים ואפקטיבי. העובדה שהקשר בין דמנציה והרפס עדיין אינו 100% ודאי, עדיין מעידה כי קיים קשר מסוים בין השניים ובזכות התגלית הזו – התקווה היא כי בעתיד, אנשים הסובלים מהרפס יוכלו להימנע מדמנציה או לכל הפחות, לעכב את התפתחותה ביעילות.

 

 

 

תגובות הגולשים

אולי יעניין אותך גם

גרסאת מובייל

חקר ההרפס עשוי לתרום להתפתחות של תרופות חדשות, לטיפול במחלת האלצהיימר

החוקרים בוחנים את הקשר בין שתי המחלות, כדי לנסות ולפתח תרופות אנטי-וראליות שיסייעו להתמודד עם דמנציה לאחרונה, נאספות יותר ויותר ראיות, המעידות על קשר בין

שתפו:

תגובות הגולשים

אולי יעניין אותך גם

מאכלים מנקי רעלים

כאשר אנו סובלים מ”קיבה רדומה”, לעיתים נופתע לגלות כי הרעלנו אותה. לעיתים אנו מתקשים להטיל

דילוג לתוכן