כולם כינו את שיערה “אסון טבע” – אך היא בחרה לשמור על הייחודיות הטבעית שלה

בריאות הגוף ובריאות הנפש, נוגעות בכל אחד מאיתנו בצורה שונה. זהו סיפורה של נערה אחת מבין רבות

“כל כך נמאס לי לראות תמונות של שיער דמוי ערווה כמו שלך, עם אודם כזה מכוער”

זוהי הודעה אנונימית מיני רבות אשר מורן, עורכת עצמאית, מקבלת לתא הדואל שלה מידי יום. ההודעה אכזרית וניכר כי היא גולשת לפסים אישיים.

שיער ערווה, הוא שיער לא רצוי בגוף האישה, אשר רוב הנשים מעדיפות להסיר כיום בדרכים שונות, בטענה כי הוא אינו מושך. לכן, כאשר השוו את שיערה לשיער ערווה, אותם אנשים טענו שהשיער של מורן אף הוא פוגעני למראה; שהיא אמורה להתבייש במצבו הטבעי.

רוב הנשים אשר בעלות נוכחות אינטרנטית בתקשורת החברתית, יכולות להעיד כי ישנן לא מעט הטרדות ברשתות החברתיות. באופן דומה, גם עבור מורן הטרדות ושנאה הן לא עניין חדש: ברוב הפעמים, מורן מצליחה לבטל אותן בצחקוק מגחך, בטענה כי מדובר באנשים חסרי מזל, היושבים בביתם עם יד קלה על המקלדת. כיום, היא בת 32 ומרוצה משיערה המתולתל והשופע, אך היא עברה מסע ארוך ומפרך, שהביאו אותה להשגת הביטחון, הדימוי העצמי החיובי והקבלה העצמית של כל כולה. 

הרעיון שהשיער שלה הוא “לא מושך” – הייתה לאמונה שהיא גדלה אתה

זיכרונותיה הראשונים של מורן משיערה, התקשרו פעמים רבות לאי-נוחות פיזית או נפשית: הנערים בכיתתה היו נטפלים אליה, צוחקים על שיערה ואף דוחפים לשיערה ציוד כתיבה בלעג. הספר במספרה, אשר תמיד היה גוער בה על שהיא מזניחה את שיערה, בעודו גוזר גושי שיער גדולים, אשר הפכו לראסטות טבעיות. לעיתים, היו זרות נוגעות בשיערה ללא רשות, מוכות תדהמה, רק כדי “לוודא שהוא אכן אמיתי”.

למרות הפצרותיהם של בני משפחתה, כי יום אחד היא עוד תלמד להעריך את הגנים אשר בהם התברכה, היא תמיד חשה שונה ואף הרחיקה את עצמה מרוב הנשים, לרבות בנות משפחתה.

בעוד שאביה והיא חלקו את אותם תלתלים צפופים, שאר נשות המשפחה התפארו בשיער המזרח אירופאי שלהן, שניחן באופי כהה וגלי. התמונות המשפחתיות הדגישו באופן מובהק, את ההבדלים בין מורן ובין שאר קרובות משפחתה. כתוצאה מכך, לא נמצאה בקרבתה אישה שיודעת כיצד להתמודד עם שיער כמו שלה; לא נותרה לה ברירה, אלא לגלות בעצמה.

רוב הפעמים, מורן הייתה מנסה למצוא פתרון עד לכדי תסכול ודמעות; היא ניסתה וניסתה, אך לא הצליחה למצוא את המתכון שיאפשר לה “לאלף” את שיערה. מורן הפכה לאובדת עצות ולאורך זמן, השיער שיחק תפקיד מפתח בהתפתחות של הפרעות חרדה, הקשורות לדימוי הגוף. ככל שהתבגרה, כך החמירו החרדות.

כאשר בוחנים מחקרים בנושא, פשוט לשים לב כי בריאות נפשית ודימוי עצמי שזורים האחד בשני. לכן אין זה מפתיע כי מורן חשה כפי שהרגישה וחוותה את הקשיים שעברה.

מורן עשתה מאמצים רבים, כדי להפוך את שיערה לפחות בולט ובעצם, לנטרל את תלתליה הקופצניים:

• היא רוקנה בקבוקים רבים של קרמים להחלקת השיער, על מנת להשטיח את תלתליה ככל האפשר ולכן, היא נראית ברוב תמונותיה מהתיכון כמי שיצאה הרגע מהמקלחת
• בכל פעם שאספה את שיערה בגומייה, מורן הייתה משקיעה זמן רב בהצמדת כל התלתלים הסוררים לראשה, אך לשווא, משום שברוב הפעמים הם היו קופצים חזרה
• ברגע נואש במיוחד, בו מורן התכוננה לצאת לנשף סיום התיכון שלה, היא השתמשה במגהץ של הוריי חברתה, במטרה לשים קץ לתלתלים. ריח השיער החרוך רודף אותה עד יום זה

המעבר מהתבגרות לבגרות –  העצים את מספר ההזדמנויות לחוות פגיעות וכאב

כאשר מורן התבגרה והחלה מחפשת קשר רומנטי, תהליך הדייטינג רק יצר סדרה חדשה של חרדות דימוי גוף: מורן סיפרה כי היא מצאה את עצמה מבלה זמן רב, במחשבה אודות מצבים מביכים, משפילים ומפחידים, שעלולים לקרות לה – רובם כתוצאה משיערה. כולנו מכירים את הסיפורים בהם בן הזוג, אשר אמור להיות מקבל ואוהב, מביא להשפלה ולפגיעה בדימוי העצמי של האחר.

התקופה המעצבת, המחוננת של מורן אירעה טרם עידן המדיה החברתית, לכן סיפורים אלה שימשו כקווים מנחים, ש”לפיהם עליה להתנהג” כדי להיות מקובלת, להשתלב בחברה וליהנות מקשרים חברתיים. מורן העניקה לקווים המנחים הללו משקל רב לחייה והייתה מבועתת, מהמחשבה להפר אותם או להתנהג שלא בהתאם אליהם. התנהגות כזו הייתה מתפרשת כ”טעות קטלנית”.

טרם אחד הדייטים, מורן דמיינה מצב בו היא מזמינה בחור חמוד לצאת איתה והוא בתגובה, צוחק לה בפרצוף, מפני ש”מי מסוגל לצאת עם בחורה עם שיער כמו שלך?”. בפעם אחרת, מורן תהתה מה יקרה אם בחור ינסה להעביר את אצבעותיו בשיערה והן יתפסו בו, כמו בקומדיה לא מוצלחת.

המחשבה להישפט בצורה כזו, הבעיתה אותה: אף על פי שהיא אף פעם לא מנעה ממנה לצאת עם בחורים, היא שיחקה תפקיד חשוב באופן שבו מורן התנהלה במערכות יחסים רציניות.

הכניסה לשוק העבודה, הוסיפה ללחץ של מורן: עיצוב השיער היחיד אשר סווג “מקצועי”, לא נראה דומה כלל לשיערה המתולתל; היא חששה כי שיערה ייחשב לא הולם או כי לא תתקבל למשרה, כתוצאה מהמראה ה”מרושל” של שיערה.

כפיית יופי היא כאב בל-יתואר

לאחר 4 שנים של החלקות משטחות, מורן נכנסה לעולם ההרסני של החלקות כימיות.

מורן עדיין זוכרת את ההחלקה הקבועה הראשונה שלה: כיצד העבירה את אצבעותיה בשיערה, בקלות וללא שום התנגדות, מול השתקפותה המופתעת. בגיל 25, מורן סופסוף נהנתה מהמראה שלו השתוקקה כל חייה – המראה ה”נורמלי”.

ובאמת, במשך זמן מה, היא הייתה מאושרת; מאושרת מפני שהיא ידעה שהיא הצליחה לכופף חלק בגופה לסטנדרטים של החברה, ל”יופי אסתטי”. מאושרת, מפני שסוף סוף הייתה מסוגלת ליהנות מיחסים אינטימיים, מבלי להילחם לאסוף את שיערה, כך שלא ימנע ממנה להרגיש לא מושכת. מאושרת, מפני שבפעם הראשונה בחייה, זרים לא הרגישו צורך לגעת בשיערה – היא יכלה לצאת החוצה ופשוט להשתלב בקהל.

במשך אותן שנתיים וחצי, היא האמינה כי הטראומה הקיצונית ששיערה חווה, השריפות בקרקפת והשימוש באינספור כימיקלים – היה לגמרי שווה את זה, אך לאושר המושג בדרך כה שטחית, ישנם גבולות.

בהסתכלות אחורה, מורן יכולה לתאר את החוויה, רק כגיהינום

מורן הגיעה לקצה גבול היכולת שלה, כאשר החלה לעבוד בתל אביב כעורכת תוכן. בעודה בשרותי הנשים, היא מצאה את עצמה מאזינה לשיחה בין שתי בנות, כאשר לאחת הבנות היה שיער טבעי בדיוק כמו שהיה למורן (לפני ההחלקות) ואילו הבחורה השנייה, פשוט לא הפסיקה להחמיא לה על שיערה המתולתל והטבעי.

והיא צדקה.

השיער שלה באמת נראה מדהים. מורן סיפרה כי היא הרגישה, כמו היא מביטה בהשתקפות מראה; שיערה הקודם היה זהה כמו שתי טיפות מים לשל אותה בחורה, רק שהיא נראתה נינוחה לגמרי עמו. היא קיבלה אותו.

מורן חשה גל של חרטה מציף אותה, בעודה מבינה כמה זמן ואנרגיה היא בזבזה, בסלידה ושנאה כלפי הדבר שבאותו הרגע, היא כל כך העריצה. בפעם הראשונה בחייה, היא התגעגעה לתלתלים שלה.

מאותו רגע ואילך, מורן בילתה שנתיים וחצי בגידול מחודש של שיערה הטבעי. היא מודה בכנות, כי היו פעמים שבהן היא התפתתה להיעזר בחומרים מחליקים, מפני ששיערה פשוט נראה נורא. עם זאת, היא המשיכה לגדל אותו בנחישות רבה – כדי לשוב למראה הטבעי והייחודי שלה.

בנוסף, היא החליטה לעשות שיעורי בית ולקרוא מעט בבלוגים אודות שיער טבעי. בזכות נשים רבות ונפלאות, מורן למדה כיצד לטפל היטב בשיערה.

במחשבה לאחור, היא יודעת שבעבר תגובות כמו “שיער ערווה” היו גורמות לה למצוקה גדולה, משום שחלק בה היה מרגיש שהתגובה מוצדקת; היא אינה עומדת בסטנדרטים של היופי המקובל ומגיע לה היחס הזה.

זוהי הבנה הרסנית.

היום, לעומת זאת, התגובה לא פחות נוראית מבעבר, אך כיום מורן יודעת כי המטרה של אותם אנשים, היא לגרום לה “לציית” לציפיות היופי של החברה, כאשר היא כבר לא רואה צורך בכך.

משום שלמדה להתעלם מציפיות רעילות שכאלה, מורן מצליחה להתעלם מתגובות שליליות מהסביבה ומחשבות שחורות שלה – היא מצליחה לקבל את עצמה ולאהוב כל חלק בגופה, בדיוק כפי שהם: מהאודם המכוער ועד לשיערה הטבעי.

הסיפור של מורן מלמד אותנו כיצד לאהוב ולקבל את עצמנו, בלי לשנות דבר מלבד צורת החשיבה שלנו

לפנינו מספר טיפים, אשר יקדמו אותנו צעד נוסף אל עבר קבלה עצמית:

• התעלמו מהמחשבות השחורות בראשכם – הטיפ הראשון, הוא להוציא את כל המחשבות הרעות שצברנו בראשנו על עצמנו. כולם עושים טעויות ואף אחד אינו מושלם, אך אין זו סיבה להעניש או לשנוא את עצמנו – כולנו מיוחדים בדרך שלנו, כולנו לומדים מטעויות, כולנו בעלי כישרונות ייחודיים ואספקטים שעלינו להשקיע בהם יותר מעצמנו – אך הכול הוא חלק מהחיים. אין סיבה לכעוס או לגעור בעצמנו, אלא רק ללמוד כיצד להשתפר, כיצד להיות טובים יותר ולקבל את מה שאין לנו שליטה עליו.
• שמרו על היגיינה – כאשר אנחנו נקיים, שיערנו מסודר, עורנו בריא ומבריק, הציפורניים נקיות ומסודרות וגופנו מדיף ריח נעים, נחוש הרבה יותר ביטחון במראה האישי והאסתטי שלנו, מאשר בגוף מלוכלך ומוזנח.
• עשו שינוי – לפעמים, כדאי להשקיע בעצמנו ולעשות מהפך – שיתרום לשיפור הדימוי העצמי שלנו. תסרוקת אחרת, אולי שמלה חדשה או איפור שונה. כמובן שעלינו לעשות את השינוי כי אנחנו רוצים בו ולא משום שהחברה הלעיטה אותו עלינו.
• בצעו פעילות גופנית – כאשר אנחנו מבצעים פעילות גופנית, המוח שלנו מפריש חומרים, אשר גורמים לאושר. בנוסף, כאשר אנחנו מתעמלים, אנחנו חווים תחושות של הישג, ביטחון, ניקיון וניצחון, שיעצימו את הנפש שלנו.

לכל אחת יש את החששות שלה, ואת חוסר הביטחון שלה באזורים מסוימים בגופה, איך אין זה אומר שאנחנו פחות טובות האחת מהשנייה. לכל אחת יתרונות וחוזק בדברים שונים וחשוב ללמוד לאהוב ולקבל את גופנו, מפני שאנחנו הכי יפות, כמו שאנחנו