קיימים פקטורים נוספים, אך החוקרים טוענים כי גנים מסוימים גורמים לשתיית אלכוהול להיות לפעילות מפתה או דוחה יותר
מחקרים אודות גנים שמשפיעים על תלות באלכוהול, עשויים להוביל לטיפול איכותי יותר בתופעה. מחקר חדש, מצא כי הגן שמווסת את מהירות המטבוליזם של האלכוהול שלנו, מהווה מרכיב חיוני בפיתוח תלות באלכוהול.
כמובן שמדובר בגורם אחד מיני רבים: גם תרבות, סביבה וגנים נוספים, משחקים תפקיד בתהליך. עם זאת, הממצאים עשויים לסייע ולפתח טיפולים חדשים במצב.
במהלך המחקר, המומחים השוו בין הגנום של 15,000 אנשים שונים שאובחנו עם תלות באלכוהול ובין 38,000 איש, שלא סבלו מהתופעה.
הם מצאו כי המשתתפים שנשאו את הגן ADH1B, משתנה של הגן אצטאלדהיד, ADH (Alcohol dehydrogenase), הם בעלי סיכויים גבוהים יותר לפתח תלות באלכוהול, לעומת משתתפים שהגנום שלהם לא הכיל את הגן.
גנים מסוג Alcohol dehydrogenase, תפקידם לסייע לגופנו לייצר אנזימים, שמסייעים לווסת את המטבוליזם של אלכוהול בגופנו. בזכות תהליך הוויסות הזה, הגוף ממיר את האלכוהול לחומר שקרוי Acetaldehyde (תרכובת רעילה, שאף עשויה להוביל לסרטן בכמויות גדולות וקבועות). לאחר מכן, האלכוהול מפורק לחומצה אצטית ולבסוף, מומר לפחמן וחמצן, כך שלגוף יהיה פשוט לפלוט אותו החוצה.
בזכות תוספת האנרגיה שהאנזימים תורמים, הרבה מהעומס שלרוב מוטל על הכבד פג והגוף מוסיף לתפקד ביעילות יחסית.
לעומת זאת אנשים שבעלי גנום של הגן ADH1B*2, משתנה נוסף של גנים מסוג ADH, מעבדים אלכוהול באופן מהיר מדי, שמביא לרמות גבוהות של אצטאלדהידים בגוף ובעקבות זאת, לתסמינים של האנגאובר.
תלות באלכוהול וגנטיקה
משתנים של גן נוסף מאותה סדרה, ALDH1A1*2 ו- ALDH1A1*3, נמצאו לעיתים קרובות במשתתפים כהי עור והתקשרו פעמים רבות לסיכון גבוה לפתח אלכוהוליזם.
לעומת זאת, מחקרים קודמים העידו כי אנשים שבגנום שלהם מצוי הגן ADH1B*2, כולל אנשים ממוצא אסייתי, נהנים מסיכוי פחות לפתח תלות באלכוהול, ככל הנראה בשל ההשפעות השליליות של ה- אצטאלדהידים על גופם, כתוצאה משתייה מוגברת של אלכוהול.
המחקר החדש כלל מידע גנטי מאנשים ממוצא אירופאי ואפריקאי. בשתיהן, נמצא הגן שהתקשר לאלכוהוליזם, ADH1B, במשתנים שונים.
הבדלים גנטיים באנזימים הללו, מסבירים מדוע קבוצות אתניות שונות נהנות מפחות תופעות המתקשרות לאלכוהול ואף, כיצד תרבויות שונות משלבות אלכוהול בחיי היומיום שלהן, לעומת אחרות.
נשאים של הגן ADH1B חווים פחות תופעות לוואי בעודם שותים, כתוצאה ממטבוליזם האלכוהול המאוזן שלהם, שמסביר את העלייה בסיכון לפתח תלות אלכוהולית.
המטבוליזם המהיר של האסייתיים, שכולל דופק מהיר, בחילות והקאות, מגרנות שלשולים ותופעות שליליות רבות, נוטים לגרום להם ולאנשים נוספים הנושאים את אותו הגן, לשתות פחות אלכוהול בשגרה.
לפי המחקר, ניכר כי התורם הגדול ביותר לתלות אלכוהולית, הוא המשתנה ALDH1A1*2. הוא מאט באופן משמעותי, את תהליך הדחייה של ה- אצטאלדהידים מהגוף ועל ידי כך, תורם לסביבה רגועה יחסית.
ישנם אנשים ממוצא אסייתי שנושאים את שני סוגי הגנים וכתוצאה מכך, סובלים מהאטה והאצה של תהליך האלכוהול בו-זמנית. המשתנים הללו מתנגשים, מחריפים את החמרמורת ועל ידי כך, מניעים אותם מלשוב לשתות אלכוהול.
עד היום, המשתנים הללו הם המתועדים ביותר כקריטיים ביותר, שמשפיעים על הסיכון לפתח או להימנע מהתמכרות לאלכוהול.
השלכות על טיפול בעתיד
כיום קיימות תרופות, שמטרתן לסייע ולהפריע למטבוליזם של ה- אצטאלדהידים בגוף כלומר, להביא לחמרמורת כתוצאה משתיית אלכוהול, גם אם איננו נושאים את הגנים שתורמים לכך.
ההיגיון העומד מאחורי התרופות הוא כי לאורך זמן, התסמינים הלא נעימים יסייעו למטופלים להפחית את שתיית האלכוהול שלהם. ישנם מחקרים שמצאו כי התרופות אכן מסייעות להביא לתוצאה הזו, אך הם אינם חד-משמעיים.
גנים נוספים עשויים להתקשר לתופעה
המחקר החדש אף מצא כי מספר גנים נוספים, עשויים לתרום לסיכון לפתח התמכרות לאלכוהול. למרות זאת, ההשפעה של הגן ADH1B היא בהכרח המשמעותית ביותר.
עד כה, רוב המחקרים מעידים כי ההשפעה הגנטית על תלות באלכוהול, שווה בכוחה להשפעה הסביבתית.
נראה כי חלק מהגנים שמתקשרים לתלות באלכוהול, אף עשויים להוות חלק מתהליך ההיווצרות של מחלות שונות ולרבות דיכאון, סכיזופרניה, תופעות קשב וריכוז, עישון סיגריות ואף מריחואנה.
כמובן שקיים צורך במחקר נוסף, שירחיב את ההבנה אודות התפקיד של גנטיקה בפיתוח אלכוהוליזם.
בחינה של אנשים נוספים הסובלים מתלות אלכוהול, תאפשר לחוקרים לאתר אזורי גנום חדשים, שמשפיעים על הסיכון לפתח את התופעה.
