כיום חוקרים יכולים לאמוד את כמות ה- HIV, המצויה בכדוריות הדם הלבנות של החולים. מדובר בפריצת דרך, המשמעותית ללחימה בנגיף
כיום, חוקרים יכולים לאתר את כמות ה- HIV, בין אם פעילה או לא, המצויה בתאי הדם הלבנים של חולי איידס ונשאי HIV בכלל.
עם זאת, נראה כי הדרך לתרופה עדיין רחוקה, כאשר החוקרים מודים כי עדיין לא נמצא אור ודאי בקצה המנהרה.
עם זאת, מחקר חדש שפורסם לאחרונה, האיר אור על החשיבות של התגלית הזו.
ראשית, אי היכולת של המדענים לבחון את כמות ה- HIV המצויה בתאים, היוותה מחסום של ממש בדרכם, למציאת תרופה שתוכל להשמיד את הווירוס. עד היום, התרופות שהמדענים פיתחו לחמו בעקשנות בווירוס באופן אנטי-ויראלי, ללא הצלחה רבה; רוב הפעמים, הווירוס נותר בתוך התאים בבטחה.
מסיבה זו, חוקרים בתחום חיפוש התרופה אחר HIV, רואים בטכניקה החדשה הזו התפתחות חדשנית ביותר, משום שהיא מציעה ראייה ברורה יותר של מאגר הווירוס בגוף.
מדוע זה חשוב?
בעבר, החוקרים ניסו לחשב את כמות ה- HIV המצויה בתאים באמצעות כלים שונים. הם טוענים כי הכלים הללו הביאו להערכות מוגזמות, שהקשו עליהם לפתח תרופות יעילות.
כעת, היכולת שלהם לאמוד את כמות המאגר, תאפשר להם לבחון את התגובות לטיפולים שונים באופן מדויק, כמותי ואיכותי יותר.
המאגר הרדום של מחלה גדולה
החוקרים מסבירים כי כיום ישנן תרופות מעולות, לטיפול בצורה האקטיבית של הווירוס כלומר, תאי HIV שהפכו מודלקים, כך שלא יביאו להתפרצות של מחלת האיידס. עם זאת, הם עדיין לא הצליחו לאתר באופן ודאי ולתקוף ביעילות תאים, שפלשה אליהם גרסה רדומה של הווירוס. מסיבה זו, הווירוס יכול לדגור בתוך כדוריות הדם הלבנות, להתחזק ובבוא העת – גם לתקוף בעצמו.
במשך השנים, חוקרים ומדענים ברחבי העולם ניסו למצוא דרכים לפתור את הבעיה הזו. רוב הפעמים, המטרה הייתה לנסות ו”להעיר את הווירוס מוקדם יותר”, כדי לאתר אותו ולהרוג אותו בעודו חלש.
ישנם ניסויים קליניים רבים שעדיין עובדים על הנושא, אך עד היום רוב החוקרים הלכו בחשכה בנושא: הם לא יכלו לקבוע אם הם יעילים, משום שלא היו ברשותם כלים, שבאמצעותם יוכלו לאמוד את כמות התאים שנהרגה, באופן מדויק.
בזכות המחקר האחרון, כיום חוקרים יכולים לאמוד את כמות המאגר של תאי ה- HIV הרדומים, טרם מניפולציה של תרופה ואחריה. בזכות זאת, הם יוכלו לדעת כמה תאים נפגעו ועל ידי כך, עד כמה שיטת הטיפול עצמה יעילה.
בניסויים הקליניים הבאים, חוקרים יוכלו לאמוד באופן מיידי, את הירידה בנוכחות התאים הרדומים שלה הווירוס ובנוסף, אם התרופה או המניפולציה שבה הם השתמשו, היא זו שתרמה לתוצאה הסופית.
כיצד HIV תוקף את התאים
עבור אלו שאינם יודעים כיצד וירוס ה- HIV תוקף את תאי הגוף, ודאי לא פשוט לגלות כי קיים מאגר שלם של תאי HIV רדומים, שחומקים מתקיפות התרופות של החוקרים.
ראשית, וירוס ה- Human immunodeficiency virus תוקף את תאי ה- CD4 בגופנו, אשר מוכרים יותר כתאי T-HELPER – לימפוציטים, תאי דם לבנים, אשר נחשבים למהותיים ביותר בכל המערכת החיסונית: הם מסייעים להפעיל את תאי ה- B של מערכת החיסונית, אשר תפקידם הוא לייצר נוגדנים למחלות ולייצר זיכרון חיסוני לעתיד, כך שלגופנו יהיה פשוט יותר להתמודד עם תופעות שונות בעתיד.
T-HELPER אף מסייע להפעיל מאקרופאג’ים – פגוציטים, תאים בולעניים שמסייעים לבלוע ולהשמיד חיידקים, תאים לא בריאים ופולשים. חשוב מכל – הוא מסייע לתאי ה- T-CYTOTOXIC – אשר תפקידם הוא לאתר ולהרוג תאים ספציפיים, אשר מזוהמים במחלה, טרם שכפול שלהם או לפני שידביקו תאים נוספים.
HIV איננו יכול להתרבות בפני עצמו, הוא זקוק לפונדקאי. T-HELPER הופך לבית הגידול המושלם עבורו. כאשר הוא חודר לתאים, הוא מתחזק, משנה את החומר הגנטי שלו כך שיוכל לחדור לגרעין התא ובאמצעות זאת, ליהנות משליטה מלאה בו.
לאחר מכן הוא מייצר חלבוני HIV נוספים שמטרתם להפיק HIV נוסף. החלבונים הללו משתחררים למחזור הדם ושם, מאתרים תאי T-HELPER חדשים וחסרי ישע. הוא מוסיף לשכפל את עצמו בתוך תאי ה- T-HELPER ובאופן זה מסווה את עצמו ממערכת החיסון.
מטרת הטיפול ב- HIV היא למנוע הפשטות נוספת של הווירוס, התחזקות שלו והתפרצות של מחלת האיידס.
טיפול בווירוס ה- HIV מורכב משילוב של תרופות שמטרתן לפגוע בווירוס, בשלב ספציפי מאוד במחזור החיים שלו. אם התרופות מצליחות לאתר ולפגוע בווירוס פעמיים או יותר, במהלך השלבים הקריטיים הללו, הוא מאבד את היכולת שלו לשכפל את עצמו. כתוצאה מכך הוא הופך רדום, החוקרים אינם יכולים לאתר אותו עוד במחזור הדם של החולה כלומר, המטופל במצב שפיר.
בשנת 2017, המרכז למניעה ושליטה במחלות הכריז כי אנשים נושאי HIV אשר דבקים בטיפול האנטי-ויראלי שלהם – יכולים לנהל חיים בריאים, ארוכים ומאושרים. זאת ועוד, הם יכולים להימנע מלהעביר את הווירוס לפרטנרים המיניים שלהם. אף יש לציין כי כיום פרטנרים של אנשים הסובלים מ- HIV, יכולים ליטול תרופות שיסייעו לגונן עליהם מפני הידבקות במחלה.
עם זאת, עדיין אין תרופה שתחסל את הווירוס לחלוטין. המאגר הרדום של הווירוס נותר חבוי בגנים של תאי ה- CD4, בהם דוגר ה- HIV להנאתו.
מטופלים שהצליחו ליהנות מסטאטוס של מצב שפיר, חייבים לדבוק בטיפול האנטי-ויראלי שלהם באופן אדוק, משום שיש לזכור – התרופה רק מרדימה את וירוס ה- HIV המודלק. אפשר לומר שהווירוס מצוי במעין שנת חורף, אך התרופות הן הדבר היחידי שמשמר אותו במצב הזה.
תאי ה- T שנגיף ה- HIV זיהם עדיין קיימים והם רק מחכים להתעורר.
ואכן, ברגע שבו מטופל יפסיק את הטיפול האנטי-ויראלי שלו, תאי ה- CD4 המזוהמים יתעוררו לחיים וישובו לשכפל את עצמם בכוחניות.
ניסיונות לאמוד את המאגר הרדום
בשנת 1995, אותה מעבדה שערכה את המחקר המדובר, מצאה את הקיום של המאגר הרדום. מאז אותה תגלית, המאמצים לאמוד את המאגר באופן איכותי, התנהלו באופן של ניסוי וטעייה.
טרם פיתוח הטיפול האנטי-ויראלי, לרופאים היה מאוד פשוט לספור את כמות תאי ה- CD4 שזוהמו בווירוס ה- HIV. כעת, בשל הטיפולים עצמם, נותרות כמויות כה נמוכות של הווירוס, עד שפשוט אי אפשר לאתר אותו. לא פשוט להצליח ולהגיע לכמות מדויקת.
כתוצאה מהטיפול, רוב וירוס ה- HIV בגנום האנושי אינו משתכפל, ניזוק ו/או משתכפל באופן לקוי, ככל הנראה בזכות התרופות.
בהתחשב בעובדה שכל כך הרבה DNA ניזוק של וירוס ה- HIV מצוי במחזור הדם של אדם הסובל מהתופעה, מאוד קשה להבדיל בין תאי ה- HIV הפגועים, החלשים ובין גנום ה- HIV שעדיין חי, בועט ובעל פוטנציאל לייצר גרסאות אקטיביות חדשות של הווירוס.
רוב הניסיונות לאמוד את כמות הווירוס עד היום, מצאו כי ממוצע של 93% מכמות התאים הלא פעילים הוא פגום ואינו פעיל. מסיבה זו, לחוקרים היה מאוד לא פשוט לאתר את 7 האחוזים הנוספים. כעת, היכולת לאמוד את כמות הווירוסים המצויים בחולה תביא להקלה משמעותית, אך עדיין קיים צורך במחקרים נוספים, שיאפשרו לאתר את המיקום המדויק של הווירוסים הפעילים.
בימים אלה, בסאן פרנסיסקו, קליפורניה, נערך מחקר נוסף, שמטרתו לא רק לאמוד את כמות המאגר הרדום של התאים המזוהמים ב- HIV – אלא לאפיין אותם ביולוגית ולבחון את ההבדלים בינם, בין תאי T שגרתיים ובין תאי HIV פעילים.
החוקרים מסבירים כי לאחר שילמדו את התאים הללו באופן יסודי, הם יוכלו לגלות את נקודות החולשה שלהם ולהשמיד אותם מבעוד מועד. כיום, ההבנה היא עדיין מוגבלת מדי: המדענים ראו כיצד התאים מתנהגים בתוך האדם כאשר אינם מזוהמים. הם אף יודעים כיצד תאים פעילים המזוהמים ב- HIV מתנהגים. עם זאת, משום שה- HIV מזהם את תאי ה- CD4 ונותר בתוכם במשך זמן רב טרם פעילות ושכפול, הוא הופך למעין תא בלתי-נראה, המוסווה היטב בין מיליוני תאי דם לבנים אחרים.
החוקרים מבטיחים כי לאחר שיוכלו לאתר מאפייני מפתח בתאים לבנים המזוהמים ב- HIV (מבחינת גודל, מנגנון פעולה מולקולרי וכדומה), הם יוכלו לזהות אותם בקלות בין התאים הבריאים והתאים הפגומים ועל ידי כך, להתמודד עמם באופן נקודתי וביעילות.
הצורך בתרופה
כיום, האור בקצה המנהרה עדיין כבוי, כאשר מדובר בתרופה של ממש לטיפול בזיהום ה- HIV. עם זאת, המחקר מעניק למדענים צעד בכיוון הנכון והרבה תקווה, להבין את מנגנון ההתנהגות של המחלה ולהביא להשמדתו של הווירוס. כיום, המחקר האחרון סייע להם לאמוד את רמות ה- HIV בגוף האדם, באופן איכותי יותר ועל ידי כך, ליהנות ממגוון מסקנות חדשות.
עם זאת, יש להדגיש כי הצורך בתרופה הוא בהחלט חיוני. מראשית מגפת ה- HIV/AIDS, יותר מ- 70 מיליון איש חלו במחלה, כאשר יותר מ- 35 מיליון מהם קיפחו את חייהם בעקבותיה.
כיום, כ- 40 מיליון איש סובלים מ- HIV או איידס, ברחבי העולם. מדינות באזור מדבר הסהרה של אפריקה סובלות יותר מכול: באזור זה, על כל 25 מבוגרים – אחד מהם סובל מנגיף ה- HIV.
בארה”ב, כ- 1,122,900 איש סובלים ממחלת ה- HIV או התפרצות האיידס, לפי שנת 2015.
בארצנו, התמונה הרבה יותר אופטימית: לפי הערכות משנת 2015, כ- 7,170 ישראלים סובלים מ- HIV או איידס. עם זאת, משרד הבריאות מאמין כי ישנם שפע של מקרים שאינם מדווחים ולכן, מספר זה עשוי לעלות גם על 10,000 חולים. נמצא כי בממוצע, כ- 400 ישראלים נדבקים במחלה מידי שנה, כאשר 40 איש מקפחים את חייהם כתוצאה ממנה, מידי שנה.
הגישה החדשה מבטיחה מאוד, אך בסופו של יום, יש לבחון אותה באופן ממוקד ולבדוק, אם היא אכן יכולה לחזות מידע חדש, כפי שהחוקרים מאמינים.
כיום, המטרה האולטימטיבית של החוקרים היא להבין מה קורה לאחר שהטיפול האנטי-ויראלי פוסק. התקווה היא שהגישה החדשה הזו, תאפשר להם לאסוף מידע שבאמצעותו יוכלו לאפיין את הגנטיקה של וירוס ה- HIV, במעבדה של ממש. על ידי כך, הם יוכלו לחזות באופן איכותי, את משך הזמן שבו התא המזוהם יוסיף להישאר רדום ובנוסף, מתי הוא יתעורר וישוב להיות תוקפני.
חוקרים ברחבי העולם, העידו כי הם סקרנים לבחון את השיטה שהוצגה במחקר. הם תוהים אם אכן יצליחו לאתר את תאי ה- HIV הרדומים, כדי להביא להתפתחויות חדשניות נוספות.
כולם מסכימים פה אחד כי אכן מדובר בתגלית משמעותית, שתסייע להעריך ניסויים קליניים באופן אפקטיבי יותר, ליהנות מהבנה רחבה יותר ועל ידי כך – להתקרב בעוד צעד, אל עבר האור בקצה המנהרה.
