הנישואים שלי התפרקו, ועל הדרך לימדו אותי שיעורים חשובים על החיים לצד, התמודדות עם הפרעה דו- קוטבית
כשאישתי אובחנה עם הפרעה דו קוטבית, חשבתי שזה גל שעובר על הנישואין שלנו, אבל נשרוד את זה. מסתבר שטעיתי.
הייתי נשוי לאישתי שבע שנים כשהיא אובחנה עם הפרעה דו- קוטבית. זה קרה אחרי אפיזודה מאנית, במהלכה היא לא ישנה שלושה ימים ברצף. היא נאלצה להתאשפז לשבועיים תמימים רק כדי להתאזן.
אתם בטח חושבים שלקחתי קשה את האבחנה, אבל למען האמת חשתי הקלה. היו את כל הדברים הללו לאורך השנים שפתאום התבהרו. הייתה לי פרספקטיבה חדשה דרכה יכולתי לבחון סיטואציות מאתגרות בהיסטוריה המשותפת שלנו.
אחרי האבחנה, התחלנו פרק חדש בחיינו המשותפים. האמנתי שנוכל להתמודד ולהצליח.
ב2013 יצא מחקר, שנערך על נבדקים ב19 מדינות שונות, שקבע כי התמודדות עם מחלה נפשית מגבירה את הסיכוי לגרושין בשמונים אחוז. לצערי, אני והמשפחה שלי לא ניצחנו את הנתון הזה.
אני סבור כי, הפרטים המדוייקים של הנסיבות שהובילו להתפרקות החבילה הם ענייננו הפרטי. מה שכן, אני מעוניין לחלוק אתכם את ארבעת הדברים הכי חשובים שלמדתי מהתהליך הזה, בתקווה שאחרים יוכלו להמנע מטעויות שאני עשיתי.
לשאול את השאלות הנכונות
אני מאמין גדול של האמירה שאין בעיה שזוג אוהב לא יכול לפתור. הבעיה מתחילה, לדעתי, כאשר מתמקדים בשאלה הלא נכונה. שאלות נכונות יכולות לעזור לנו להתמקד במציאת פתרונות. לעומת שאלות לא נכונות, שלא מביאות לשום תוצאה ממשית. רק להליכה סחור סחור.
כבן זוג, נהגתי לשאול את השאלות הבאות:
“מה אני יכול לעשות בשבילך?”
“את לא רואה מה את עושה לילדים שלנו?”
“מתי כבר תהיי מסוגלת לעשות את זה?”
“איך אפשר לעזור לך?”
האם היה משהו אחר שיכולתי לשאול במקום? היום אני חושב שכן. אולי היה מתאים יותר להגיד:
“איך נוכל לפתור את זה?”
“במה אפשר להתמקד היום יחד?”
“מה אנחנו הכי צריכים כרגע?”
“איך את מרגישה?”
אני נזכר גם בסוג השאלות שאישתי שאלה:
“מתי הכל יחזור להיות נורמלי?”
“איך אני יכולה להסתיר את ההתמודדות שלי?”
“האם כולם מסתכלים עלי מוזר?”
“למה אני לא יכולה להיות פשוט נורמלית?”
מה היה קורה לו האנרגיות שלה היו הולכות למקום אחר, לשאלות כמו:
“איך אני יכולה לנהל את הסימפטומים שלי היום?”
“האם אני מקיימת אורח חיים בריא, מבחינת תזונה והרגלי שינה?”
“מה אני צריכה לעשות כדי להיות הכי בריאה שאפשר?”
“איך אני מרגישה?”
ציפיות ראליסטיות
בזוגיות, תמיד חשוב שיהיה לנו צפיות ראליות זה מזו. אבל במקרה של חיים לצד מתמודד/ת, זה חשוב במיוחד. הסיבה שזה כל כך חשוב, היא בגלל שהתמודדות עם שונות נוירולוגית מגיעה הרבה פעמים עם המון אשמה. אם שתיכם מתנהגים כאילו השוני הזה לא אמור להיות שם והוא עוד רגע יחלוף, או גרוע יותר, כאילו הוא לא קיים, הדבר היחיד שזה יוצר – היא פגיעה בהערכה העצמית ובביטחון העצמי של המתמודדת.
איזה סוג של בן אדם יבקש ממישהו עם רגל שבורה לשחק כדורגל? לא בן אדם טוב או חכם במיוחד. אף אחד גם לא יסביר לחולה סרטן איך, עם כח רצון חזק מספיק, הוא פשוט ירפא את עצמו. כשהבת זוג שלך עם חום, תעודד אותה להישאר במיטה עד שהיא תבריא.
הפרעה נפשית היא מחלה פיזית לכל דבר, עם סימפטומים התנהגותיים, אישיותיים והשפעה מסויימת על המח. הסימפטומים הללו אמיתיים, ומשאירים את המתמודד עם השפעות רבות ומגוונות על היכולת שלהם, או יותר נכון, עם הרבה חוסר יכולת. ומכיוון שרוב ההפרעות הנפשיות הן תורשתיות, הן דומות מאוד לגובה שלנו. לאדם נמוך יהיה קשה יותר להגיע למדף גבוה. זה לא אשמתו, וגם לא הופך אותו לאדם פחות טוב.
מה שכן, הפרעה נפשית, בניגוד לגובה, היא לא מצב סטטי. המסוגלות של המתמודד משתנה לפי הנסיבות. מה שמאתגר מאוד את הבן אדם שמנסה להציב ציפיות ראליות. צריך להיות גמיש, להצליח לבחון את המצב, ולכוון לא גבוה מדיי- אבל גם לא נמוך מדיי, כי אז אתה פשוט מזלזל במתמודד.
אל תשכחו את עצמכם
פה, אני חושב, טמון הכישלון הנחרץ שלי. הסימפטומים של אישתי הופיעו מיד אחרי הלידה של הבן. נתתי לה לנוח. איפשרתי לה מרחב, אבל שכחתי את עצמי. טיפלתי בבכור שלנו, ישנתי ארבע שעות בלילה, הלכתי לעבודה, וכמובן שבצעתי את מטלות הבית.
לקיים אורח חיים כזה יכול להפיל אפילו את הבן אדם החזק ביותר. זה פשוט יותר מדיי. לאט לאט נהייתי עייף, והעייפות נהפכה לטינה. למרבה הצער והאשמה, אחרי כמה שנים, הטינה הזו נהפכה לכעס ואפילו בוז. עד שהבנו שצריך לעבוד על הזוגיות שלנו ולשפר דברים- כבר לא הייתי שם במאה אחוז.
כשאתם מתמודדים עם סיטואציה כזו, בה אתם תומכים בבן אדם אחר, חשוב לזכור את המשפט שדיילי אוויר אומרים בתחילת טיסה: במקרה בו יש להשתמש במסכת חמצן, שימו אחת קודם עליכם, ורק אחר כך עיזרו לאדם אחר. אכן דברי חכמה.
לוחם סיירות אמר לי על זה את המשפט הבא: אשתך הייתה הפצוע, אז סחבת אותה על הגב. אבל בו זמנית המשכת לעבוד, עד שאתה נהפכת להיות פצוע גם. פצוע אחד לא יכול לסחוב פצוע אחר.
אילו עצות נותנים מומחים לדבר? איך לא להזניח את עצמנו במצבים כאלו?
*עשו מה שצריך כדי לנהל את הלחץ שלכם
*הציבו מטרות ריאליות, כדי שיהיה לכם זמן לעצמכם ולצרכים שלכם
*השאירו את הפוקוס שלכם על מציאת פתרונות
*לימדו איך לתקשר בצורה בונה עם בן/ת הזוג
*השתמשו בעזרה שמציעים לכם
*הרגישו בנוח לבקש עזרה- אתם זקוקים לה
*דברו עם הרופא שלכם ועם אנשי בריאות הנפש
*פנו 20 דקות ביום להתעמלות
*אכלו נכון
*הקפידו לישון מספיק שעות בלילה.
לעזור ולאפשר הם שני דברים שונים – לימדו להבדיל ביניהם
דיברנו על כמה חשוב להציב לבן/ת זוג ציפיות ריאליסטיות, אבל לא הדגשתי מספיק כמה חשוב לאפשר לפרטנר לעשות את מה שהוא כן מסוגל לעשות. לפעמים אנו פשוט שמים את הבן זוג המתמודד, שלא במודע, בעמדה של עוד ילד בבית שצריך לדאוג לו. כשאנחנו עושים את זה, אנו מפחיתים ביכולת שלו לעשות ולפעול. מלבד העובדה שהתנהגות כזו פוגעת, היא גם מאפשרת שתי דברים:
- המעטה ביכולת- חשיבה שלבני הזוג שלנו אין יכולת לעשות המון דברים שהם כן יכולים לעשות.
- מה שמוביל להנחה, שכל פעם בה בן הזוג שלנו מתנגד לעשות משהו, זה בגלל שהוא לא יכול לעשות את מה שאנחנו מבקשים, ושבריא פשוט להניח לו לנפשו, ולא לנסות לסייע לו להיות הכי בריא שאפשר.
כל הדברים הללו רעים גם לזוגיות שלכם, וגם לאדם שאתם אוהבים. והם גם פוגעים בכם, כי הם יובילו לטינה ולכעס שדיברתי עליהם מוקדם יותר.
המילה “לאפשר” מוכרת לאנשים שמתמודדים עם קרוב משפחה המתמודד עם התמכרויות. אבל אותו רעיון פועל גם עם מתמודדי נפש. הרבה פעמים קשה להבדיל בין “אפשור” של התנהגות לא בריאה, לבין עזרה- סיוע שעוזר לבן אדם שמולינו להבריא.
להלן מספר סימני אזהרה שכדאי לשים לב אליהם:
*כשאתם לוקחים על עצמכם אחריות שהבן זוג היה יכול לקחת על עצמו
*כשאתם בוחרים ומחליטים עבור הבן זוג, במקום יחד איתו
*כשאתם מסתירים מהבן זוג, או מקטינים, את התוצאה הכואבת של בחירה שהוא עשה
*כשאתם מתרצים עבורו התנהגות לא בריאה
לסיכום
לא הכל בסיפור הזה שחור ולבן. בעקבות הגרושין, גם אני וגם האקסית שלי במקום טוב יותר. מסתבר שפרידה מלמדת אותנו הרבה דברים חשובים… מה שחשוב הוא, ללמוד מטעויות, ולהחיל את המסקנות שלנו על הקשר הבא שלנו. אם נעשה את זה, יש לנו סיכוי טוב להצליח ולחוות קשרים טובים.
אני לא יכול להבטיח 100% אחוזי הצלחה, אבל אני יכול להבטיח שעם המסקנות הללו יהיה לכם סיכוי טוב יותר מאשר בלעדיהן.
