כולנו עוברים את מסע החיים בצורה מסוימת: רואים, שומעים, מריחים, טועמים וחשים את מה שסביבנו. החושים מטרתם לעבד את המציאות ולהציג אותה בפנינו, באופן הקרוב ביותר למה שהיא באמת.
בסופו של יום, בני אדם אינם יכולים לראות את כל הצבעים שקיימים בעולם, אינם יכולים לשמוע צליל שנמצא 40 ק”מ מהם ואינם בהכרח יכולים לפרש מידע על בסיס חוש אחד בלבד. הצורך הזה, בקשב של כל חמשת החושים, מביא פעמים רבות לעיוות המציאות.
המציאות הסובייקטיבית מטעה
התפיסה הסובייקטיבית מייצגת את התפיסה של כל בני האדם – כולנו מתנהלים בעולם החיצון, אך אף אחד מאיתנו לא תופס אותו כפי שהוא, כפי שאף אחד מאיתנו, ככל הנראה לא רואה את העולם באותה צורה.
כל אחד ואחת מכם חושבים, מרגישים, מפרשים ומתנהגים אחרת, בהתאם לסיטואציות שונות. כך אפשר להסביר מאוד בקלות, מדוע אנשים מסוימים נהנים מפעילויות שאחרים משתעממים מהן.
האופן שבו אנו חושבים, העקרונות שבהם אנו מאמינים והניסיון שלנו בחיים – כולם לימדו אותנו כיצד לפרש את המידע, שאנו קולטים מהעולם.
התהליך הוא כזה: ראשית, אתם קולטים מהסביבה מידע, באמצעות החושים שלכם. לאחר מכן, המוח מעבד את המידע ומנסה לפרש אותו, באופן שבו הוא ואתם בעצם, תוכלו להבין. הוא עושה זאת באמצעות שיוך מושגים, אירועים דומים שקרו בעבר והמצב הרגשי שלכם כרגע. בסופו של דבר, נולד סליל של מידע – מה שהמוח שלכם הבין שקרה בעולם החיצון כרגע. המוח יזכור אותו תמיד ובפעמים הבאות שתימצאו במצב דומה – הוא ידאג לקחת ממנו דוגמא.
בהתאם למה שהמוח שלכם הבין, אתם שולפים ממנו כיצד הייתם מתנהגים בדרך-כלל. באמצעות המידע הזה, אתם מתנהגים בצורה מסוימת בעולם החיצון.
הכול טוב ויפה, אך כיצד אתם מרגישים עכשיו? כיצד הייתם מגיבים בסיטואציה הזו בדרך-כלל? אולי כדאי לנסות ולשנות את המצב הקבוע, לספונטני יותר.
בחנו כל רעיון משתי פרספקטיבות שונות
רוב בני האדם מתנהלים במצב של “טייס אוטומטי”, במהלך 70% מהיום שלהם. מסיבה זו, פעמים רבות אתם נכנסים למצבים, שאתם כלל לא מודעים כיצד הגעתם אליהם מלכתחילה. אך כפי שכולנו היינו רוצים שיקשיבו לנו במאת האחוזים – כך גם האחר היה רוצה. כדי לנהל שיחה איכותית, קשב הוא מינימלי.
כדי להימנע מהתופעה, יהיה עליכם להתחשב בכל סיטואציה חברתית לפני ולאחר התרחשותה.
לפני
טרם פגישה עם מישהו, שעה-שעתיים קודם, כדאי לכם לנסות ולהבין כיצד אתם מרגישים ברגע זה ממש כלומר, האם אתם רעבים, עייפים, מצוברחים, עצבניים? אל תוציאו את זה על מי שאתם עומדים לפגוש. דאגו להיות מודעים לכך מראש ולהתמודד: לאכול, לישון מעט או להודות כי אנו עייפים ולקצר את הפגישה, להסביר שאנו כעוסים על X ולפרוק או פשוט לבטל – אין סיבה לפגוש מישהו, כאשר אתם מועדים לכעס – רק רצון ממשי יביא לפגישה טובה, מצחיקה ושמחה.
אם בכוונתכם לדון בנושא רציני במהלך הפגישה, אך אתם מרגישים כי לא תצליחו לשמור על קור-רוח בהתאם: דאגו לקחת הפסקה ופשוט לנוח, לנשום עמוק, דברו עם מישהו שחשוב לכם והתנחמו באמצעותו, במידת האפשר, אף הסבירו זאת למי שאתם נפגשים עמו. עשו הכול כדי להימנע, ממצב לא נעים כתוצאה מתחושה פנימית, שקורית רק בראש שלכם.
אחרי
איך היה בפגישה? נהניתם? סגרתם את העסקה? הלכתם לישון מחובקים? נסו ללמוד להבא כיצד להתנהג כראוי, כיצד לבטא את עצמכם בצורה חיובית ואופטימית וכיצד לשמור על קור-רוח, גם כשאינכם מצליחים להגיע עמו מן המוכן. כאשר אתם הוגים בדרכים לבטא חיובי ולהרחיק התנהגות כועסת, שלילית או עצבנית – אתם מלמדים את המוח שלכם דפוס התנהגות חדש, שאליו יוכל לפנות בעתיד, במקום לכעס.
שימו לב!
במהלך הילדות, המוח של כולנו עדיין היה מאוד “מבולגן”: כל חלק וחלק בו, עדיין לא מצא את המקום הנוח ביותר להתאקלם בו, באופן קבוע. בגיל 12 בממוצע, המוח שלנו מתחלק סופית ובזכות זאת, פועל באופן אופטימלי לראשונה: המחשבות שלנו בהירות יותר, יכולות ההבנה שלנו מתעצמות משמעותית ויותר מכך – אנו יכולים להסיק מסקנות חדשות, שמעולם לא יכולנו להעלות על דעתנו.
אחת מהן, היא שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מוח פועל המכיל אישיות, עקרונות, מחשבות, רגשות ורצונות – ממש כמונו. כתוצאה מכך, כאשר אתם מנהלים דו-שיח עם מישהי/ו, הם עלולים לפרש אותה בדרכים שונות לחלוטין.
בני האדם מפרשים מידע שהם קולטים מאחרים, בעיקר באמצעות שפת הגוף שלהם וטון הדיבור שלהם. שימו לב, כי תוכן השיחה לא משפיע באופן כה קריטי על אופן הפירוש. כלומר, אם תבטאו את הרצונות שלכם, בעודכם מדברים בטון בטוח, שמח ומקצועי ומלווים אליו תנועות גוף המשדרות ביטחון ואושר כגון בית-חזה פתוח, חיוך וקשר עין – רוב האנשים יגיבו אליכם בחיוביות.
עם זאת, כל בן אדם עדיין חושב בעצמו ומעבד מידע במוח שלו, לכן מה שאתם תשדרו לאחר, יתפוס בו רק במידה והוא באמת קשוב לסביבה שלכם: נאמר שחזרתם הביתה לאחר יום ארוך – כל מה שאתם רוצים, הוא להגיע למיטה. בשעות הללו של היום, אתם הרבה פחות ערניים לסביבה שלכם, אלא מודעים לעובדה שאתם מותשים ולכן, כל דבר קטן עשוי להצית בכם או במישהו אחר שליליות, התנגדות, התגוננות ואפתיות.
לכן כאשר אתם פונים למישהו, כדאי לכם להתחשב גם ביום שלהם, בתקופה שהם עוברים בחיים ובמצב הרוח הנוכחי שלהם.
להתנהלות חברתית כזו קוראים התנהגות מודעת – אתם “הכנתם שיעורי בית” וכדי למנוע ויכוחים, אי-נעימויות או לחץ, דאגתם להיות במצב רוח טוב, מאוזנים ורגועים.
התמקדו במה שחשוב
העולם מצופה באירועים חיוניים שיש להקשיב אליהם, אך בעיקרו מלא בהסחות דעת מיותרות, שכל המטרה שלהן היא להפריע לנו לתפוס את המציאות כפי שהיא: בפלאפון, האנשים שחולפים על פנינו, הטלוויזיה, הרעש, תנועה חדה, הנושא שקודח בראשנו… כל הסחות הדעת הללו משפיעות על האופן שבו אנו ממוקדים במה שבאמת מתרחש במציאות. כתוצאה מכך, אנו עלולים לתפוס אותה בצורה שאיננה נכונה ולהיפגע או לא להבין למה הכוונה בנושא המדובר.
כדי להימנע מכך, נסו להימנע מהסחות הדעת הנפוצות ביותר, טרם מפגש:
- קבעו לעצמכם כלל: אינכם נוגעים בפלאפון במהלך שיחה עם מישהו/י אחר/ת. אתם יכולים לכבות את הפלאפון אם ממש קשה לכם או פשוט לשים אותו על שקט. מה שחשוב הוא שכשהאחר מדבר – הפלאפון לא נוחר.
- שמרו על קשר עין תמידי – אשר מבטיח לאחר כי אתם מקשיבים לו.
- במהלך שיחות חשובות או אפילו אירועים חשובים, דאגו לסביבה שקטה ורגועה, שתאפשר לכם להתמקד במה שקורה מולכם.
נסו להגביל את החשיפה להסחות דעת ככל האפשר: נסו להתמקד בדבר אחד בכל פעם כאשר מדברים עמכם, הימנעו מלעשות מספר דברים בו-זמנית, הבינו מתי האדם שמולכם זקוק למלוא תשומת הלב שלכם, בייחוד אנשים שחוט המחשבה שלהם נקטע בקלות ועשויים לאבד את המטרה שלהם. ללא תשומת הלב המלאה שלכם, אתם לעולם לא תוכלו להבין אחד את השני באופן מלא.
אם אתם מתקשים למצוא את הקשב שלכם ותמיד נמשכים אל עבר הסחות דעת, נסו למצוא את המרכז המחשבתי שלכם, שיאפשר לכם להתמקד במציאות בכל עת: בצעו מדיטציה, בקשו מאנשים שלצידכם להיפגש באזור שיחסית נטול גירויים, קחו דף ועט ורשמו את נושא השיח, בקשו הפסקה, נסו לשאול שאלות מכוונות, שיסייעו לכם לפתח עניין והבנה עמוקה יותר בנושא – כל דבר, שיסייע לכם לתפוס את המציאות כפי שהיא, בלי הצגות ובלי שיפוטים אישיים.
