במשך שנים, מטופלי סרטן הביעו את הדאגה שלהם, חשו תסכול רב ואף התבדחו באשר לאובדן החדות הקוגניטיבית שלהם, כתוצאה מטיפולי הכימותרפיה. הערפל המוחי הזה לרוב מכונה על ידי רופאים ומטופלים “מוח כימותרפי” או “Chemo brain”. המחקר הגדול ביותר אודות מוח כימותרפי, שנערך לפני כשנה, מצא כי חולי סרטן השד מוצאים אותו כבעיה, אפילו 6 חודשים לאחר הטיפול
המחקר, שנערך באוניברסיטת רוצ’סטר בניו-יורק, מטרתו הייתה לבחון את התלונות של המטופלים הללו.
לחוקרים ישנם מונחים שונים לתיאור מוח כימותרפי, כגון פגיעה קוגניטיבית כתוצאה מטיפול נגד סרטן, טיפול בסרטן שמתקשר לשינוי קוגניטיבי ופגיעה קוגניטיבית פוסט-כימותרפית.
האגודה האמריקאית לסרטן מסקרת את התופעה ומעידה כי אנשים הסובלים ממוח כימותרפי לרוב יחוו קשיי קשב וריכוז, יתקשו לזכור פריטים מסוימים, יהיה להם מאוד קשה לסיים פעולות ואף קשה יותר ללמוד כישורים חדשים. מדובר בירידה כוללת באיכות החיים של המטופלים.
בדרך-כלל, השינויים המנטאליים שהמטופלים שמים לב אליהם הם מאוד עדינים, עד כדי כך שהקרובים אליהם לא ישימו לב להבדל כלל. מטופלים רבים אף לא מזכירים את התופעה או שינויים במצב המנטאלי שלהם, כתוצאה מטיפול נגד סרטן. למרות זאת, ישנם מטופלים רבים שפונים לרופאים עם הבעיה לאחר תקופה מסוימת – לרוב כאשר התופעה כבר משפיעה על חיי היום-יום של המטופל.
הצוות מאחורי המחקר מציינים כי בעוד שאנו יודעים כי מוח כימותרפי עשוי להביא להשלכות שליליות במטופלים, מגבלות במחקרים קודמים הותירו הרבה שאלות פתוחות ובייחוד – איננו יודעים מתי מוח כימותרפי מופיע לראשונה, מדוע הוא מופיע ומיהם המטופלים, המצויים בסיכון החריף ביותר ללקות בתופעה.
מצב ממושך – אפילו 6 חודשים לאחר תום הטיפול
במחקר עצמו, החוקרים השוו בין 581 מטופלות, שסבלו מסרטן השד ודיווחו באופן פעיל על קשיים קוגניטיביים שונים ובין 364 נשים בריאות, שאכן דיווחו על קשיים קוגניטיביים, אך מעולם לא סבלו מסרטן. המטופלות נאספו ממספר מרכזים קליניים לאורך ארצות-הברית, רובן בנות 53 בממוצע.
כל המטופלות מילאו שאלון איכותי, שקרוי FACT-Cog – אשר מטרתו הייתה להעריך את התפקוד הקוגניטיבי של המטופל לאחר טיפול נגד סרטן. מטרת השאלון, היא לבחון עד כמה המטופל עצמו מאמין כי הוא סובל מנזק קוגניטיבי או מבחין בסממנים המעידים על כשל קוגניטיבי מסוים. הוא אף מציג שאלות שמטרתן לבדוק אם אנשים בסביבה של המטופל, הבחינו בשינויים במצב הקוגניטיבי שלו.
החוקרים רצו לגלות בפרט מה היה משך התופעה והאם היא התקשרה לגורמים מתאמיים אחרים שאינם טיפול נגד סרטן, כגון גיל, חינוך, גזע וגיל הבלות.
האבחון שלהם מצא כי 45.2% מהמטופלות שסבלו מסרטן השד, דיווחו על ירידה בחדות הקוגניטיבית שלהן טרם, בזמן ולאחר הטיפולים הכימותרפיים. הן אף העידו כי האנשים הקרובים אליהם אכן שמו לב לסימנים.
לעומתן, רק 10% מהמשתתפות שלא סבלו מסרטן כלל, העידו כי אחרים הבחינו אף הם בירידה בחדות הקוגניטיבית שלהן.
מהרגע שבו סיימו את טיפולי הכימותרפיה ועד 6 חודשים לאחר מכן, 18.4% מהמטופלות שסבלו מסרטן השד דיווחו כי האנשים בסביבתן והן חשו כי הן עדיין סובלות מירידה משמעותית בחדות הקוגניטיבית, לעומת 11.5% מהמטופלות שלא סבלו מסרטן בלבד.
החוקרים מדגישים כי הממצא המהותי ביותר של המחקר, הוא שכ- 36.5% מהמטופלות שסבלו מסרטן השד, דיווחו על ירידה בחדות הקוגניטיבית שלהן, לפי מבחן ה- FACT-Cog, עוד טרם התהליך הכימותרפי ועד ל- 6 חודשים לאחר הטיפול, לעומת 13.6% מהמטופלות שלא סבלו מסרטן כלל בלבד.
החוקרים אף מצאו כי נשים שנטו לחוות יותר תחושות של חרדה, מצוקה ודיכאון טרם התהליך הכימותרפי, סבלו מהשלכות שליליות חריפות יותר. בנוסף, נשים שחורות וצעירות נמצאו כבעלות גורם סיכון גנטי גבוה יותר לסבול מירידה בחדות הקוגניטיבית, לעומת נשים מבוגרות ו/או לבנות.
התוצאות העידו כי המטופלות שעברו טיפול הורמונלי מסוים או הקרנות לאחר הטיפול הכימותרפי, חוו קשיים קוגניטיביים דומים, לשים שעברו טיפול כימותרפי בלבד.
הממצאים הללו מעידים כי יש לבצע מחקר נוסף, כדי לבחון אם ישנם גורמים נוספים, המשפיעים על הקשיים הקוגניטיביים של המטופלים מלבד כימותרפיה.
המחקר מעיד כי תופעות קוגניטיביות המתקשרות לסרטן, הן משמעותיות וקבועות עבור נשים רבות, אשר סובלות מסרטן השד
הצוות בחן את התוצאות לצד מידע נוסף, במטרה לנסות ולהבין את הקשר הביולוגי בין טיפול בסרטן ובין שינויים קוגניטיביים במטופלים. מאז אותו מחקר, הועלו ראיות נוספות, המקשרות בין טיפולים כימותרפיים ובין האצת תהליכי ההזדקנות הכוללים של גופנו.
