אנשים שעוברים טיפולים סרטניים לעיתים קרובות, מדווחים על מצבים של בלבול ופגיעה באיכות הקוגניטיבית שלהם, כתוצאה מטיפולי כימותרפיה אגרסיביים. מחקר חדש מציע כי הקשיים הקוגניטיביים הללו עשויים להתחיל בשלב מוקדם יותר, לצד תהליך ההתפתחות של הגידולים הסרטניים בגוף
עד היום, מחקרים מצאו כי תופעת המוח הכימותרפי היא מצב שמופיע טרם, במהלך ולאחר הטיפול נגד הסרטן. התופעה מתבטאת בפגיעה בחדות הקוגניטיבית של המטופלים, המתבטאת בקשיי קשב וריכוז, קושי לזכור פריטים מסוימים, לסיים פעולות וללמוד כישורים חדשים. מדובר בירידה כוללת באיכות החיים של המטופלים.
החוקרים במרכז בייקרסט בטורונטו, קנדה, ערכו מחקר שמטרתו הייתה לבחון את תופעת המוח הכימותרפי או “Chemo Brian”, אופן ההשפעה שלה על חולי הסרטן ולנסות להבין, האם התופעה נובעת באופן ישיר מטיפולים נגד סרטן, לרבות כימותרפיה.
החוקרים ערכו מספר ניסויים על עכברים שסבלו ממחלת הסרטן, שהובילו אותם למסקנה כי קשיי למידה וזיכרון החלו להופיע בעכברים טרם הטיפול הכימותרפי.
המחקר האיר על העובדה, כי מחלת הסרטן עצמה אחראית בחלקה על קשיי הזיכרון והערפול המוחי, עליו מתלוננים המטופלים שחווים את מחלת הסרטן או ניצחו אותה בעברם. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הטיפול הכימי עצמו, אף מוסיף להחריף את הפגיעה בחדות הקוגניטיבית.
בנוסף, המחקר חשף כי שני הגורמים משפיעים על המוח שלנו באופן מנוגד וכתוצאה מכך, עלולות להתפתח במוחנו נטיות לתופעות פסיכולוגיות שונות, לרבות דיכאון וחרדה.
שלושה שינויים במוח, המשפיעים על הקוגניציה
המחקר הצביע על העובדה כי מוח כימותרפי, עשוי להשפיע בחומרה רבה על מטופלים מסוימים שעוברים טיפולים נגד מחלת הסרטן; כיום כ- 45% מהמטופלים שסבלו מסרטן השד, מדווחים כי הם סובלים מקשיים קוגניטיביים קשים, שהופיעו לאחר הטיפול הכימותרפי.
עם זאת, במחקר הנוכחי, החוקרים ציינו כי עכברים ממין נקבה שסבלו מסרטן השד, הציגו שלושה שינויים ייחודיים במוח אשר שונים אחד מהשני, אך מתקשרים באופן ישיר לפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי: שניים מהמשתנים הללו אכן התקשרו לטיפול כימותרפי והעידו כי הטיפול עצמו אכן פוגע בחדות הקוגניטיבית של האדם. לצד זאת, אחד מהמשתנים הללו פעל באופן עצמאי, ללא קשר לחשיפה לכימותרפיה כלל.
חקר עמוק יותר של המשתנה העצמאי, נכנה אותו כמשתנה הראשון, חשף תהליך שלם: ראשית, נראה כי מערכת החיסון מזהה את הגידול הסרטני ומגיבה אליו בהתאם; היא משחררת חלבונים ציטוקניים, שהמטרה שלהם היא לאותת לתאים של מערכת החיסון להגיע לאזור, ללחום בגידול הסרטני ולמגר את יכולת ההתפתחות שלו, כך שלא יתפשט לשארית הגוף.
עד כה, מתוארת תגובה נורמלית לחלוטין של מערכת החיסון, אך הפעם היא איננה עוצרת כאן: נמצא כי בעקבות זיהוי הגידול, מערכת החיסון פועלת במצב של תגובתיות-יתר, דלקתיות-יתר, שמוביל לדלקתיות גם באזור מערכת העצבים. דלקתיות היא איננה תופעה שאמורה להתרחש באזור המוח; הדבר משפיע באופן משמעותי על התפקוד הנוירולוגי השגרתי.
המשתנה השני, שנובע כתוצאה מכימותרפיה, סייע לחוקרים לשים לב כי הטיפול פוגע ביכולת ההתחדשות של התאים של המוח שלנו, בייחוד באזור ההיפוקמפוס. ההיפוקמפוס אחראי באופן מהותי על איכויות הזיכרון, האכסון והשליפה שלנו. כאשר ההיפוקמפוס נפגע – הזיכרון שלנו נפגע באופן משמעותי.
המשתנה השלישי, אשר נובע משילוב בין חשיפה לכימותרפיה ובין התפתחות הגידולים הסרטניים, הוביל לירידה בנפחה של האונה המצחית ונפחו של ההיפוקמפוס!!! שני האזורים הללו משחקים תפקידי מפתח בתהליכי הזיכרון והשליפה במוחנו. זאת ועוד, האונה המצחית מכילה את התודעה שלנו, את המידע שלנו אודות מושגים, פרוצדורות, אנשים ואירועים שונים. פגיעה בשני האזורים הללו היא קריטית.
החוקרים מדגישים כי התובנות הללו, מסייעות להם להבין את הטבע של הפגיעה הקוגניטיבית וללמוד את המנגנונים הביולוגיים שמובילים אליה. כתוצאה מכך, הם יוכלו לפתח דרכי טיפול אפקטיביות, שיסייעו להתמודד עם תופעת המוח הכימותרפי בעתיד. כדי להצליח ולמצוא טיפול כזה, יהיה עליהם לשים למטרה למצוא גישה, שתצליח להתמודד ביעילות עם שלושת המשתנים, כך שתביא להחלמה.
גידולים סרטניים משפיעים על הזיכרון באופן עצמאי
המדענים ערכו ניסויים על עכברים ממין נקבה, כאשר חצי מהן סבלו מסרטן השד. החצי השני, שמנה נקבות בריאות, היווה את קבוצת הביקורת במחקר.
בתחילת הדרך, כל העכברים עברו מערך של בדיקות ומדידות בנושאי למידה ואיכויות זיכרון. כל ידי כך, החוקרים הצליחו להבין כיצד מחלת הסרטן והטיפול הכימותרפי, השפיעו על התפקוד הקוגניטיבי יחד ובנפרד.
לאחר מכן, קבוצת הניסוי קיבלה זריקות כימותרפיות יום-יום, במשך שלושה שבועות. לעומתה, קבוצת הביקורת התחלקה לשתיים: חלק אחד קיבל זריקות שהכילו סיילין בלבד (תמיסת מלח), בעוד שהחצי השני קיבל זריקות כימותרפיות על בסיס קבוע.
בתום התהליך, החוקרים סרקו את המוח של המכרסמות ונטלו מהם דגימות דם, לשם ניתוח המצב הבריאותי שלהן.
הממצאים העידו כי המכרסמות שסבלו מסרטן השד, הפגינו פחת באיכות הקוגניטיבית שלהן, בהשוואה למכרסמות בקבוצת הביקורת. עם זאת, בהשוואה לסריקות ולדגימות שנלקחו מהעכברים טרם הטיפול הכימותרפי – נמצא כי המכרסמות שסבלו מסרטן השד, סבלו מלכתחילה מכשל באיכויות הלמידה והזיכרון שלהן, בהשוואה למכרסמות שהיו בריאות. במילים אחרות, יתכן כי הפגיעה באיכויות הלמידה והזיכרון נובעות מהגידול הסרטני או לכל הפחות, מופיעות בעודו מתפתח, טרם הטיפול הכימותרפי.
לאחר טיפול כימותרפי, התפקוד הקוגניטיבי של המכרסמות שסבלו מסרטן נפגע אף יותר. לעומתן, במכרסמות שלא סבלו מסרטן, אך כן עברו טיפול כימותרפי, אף הן הפגינו סממנים של פגיעה באיכויות הזיכרון והלמידה שלהן.
טיפולים נגד סרטן, כמו כימותרפיה, מסייעים להאריך את משך החיים של אנשים רבים. מסיבה זו אין אפשרות להשמיט אותו מסל הטיפולים. לכן מאוד חשוב לנסות ולמצוא פתרון לתופעת המוח הכימותרפי; הדבר יתרום לשיפור איכות החיים של המטופלים, בייחוד משום שתופעות הלוואי עשויות להוביל לקשיים נפשיים, רגשיים ומנטאליים, שישפיעו על היכולת שלהם לתפקד בחברה באופן אופטימלי.
בהמשך הדרך, המחקר יתמקד בדרכים לנגד את תופעת המוח הכימותרפי באופן אפקטיבי יותר. משום שכעת חוקרים מבינים כי לסרטן קיים תפקיד עצמאי בתהליך, יהיה להם פשוט יותר להצליח ולבסס טיפול איכותי יותר.
במחקרים קודמים, נמצא כי תרופות המסייעות להתמודד עם תופעת האלצהיימר, לצד הקפדה על משטר קבוע של פעילות גופנית, עשוי סייע ולהפחית את השפעת המוח הכימותרפי על חיי המטופלים. החוקרים שערכו את המחקר הנוכחי, מספרים כי השאיפה שלהם היא לשלב את הממצאים של המחקר הזה, עם הממצאים של המחקר הנוכחי, באמונה כי יחד הם יביאו לפתרון ממשי.
