האם מצאתם את עצמכם מביטים בילדיכם ותוהים “האם זה נורמלי? האם הילד שלי סתם ילד קשה, או שמא יש משהו שמפריע לו, ומצריך עזרה מקצועית?” המאמר הזה יעזור לכם לעשות סדר בבלגן.

כולנו ודאי מכירים את המחזה הזה היטב: הסלון נראה כמו “מפלצת הצעצועים הענקית” השתלטה עליו והקיאה לתוכו את כלל מלאי הצעצועים שלה. הילד הקטן שלנו שוכב על הרצפה, רוקע ברגליו, איננו מוכן להקשיב לשום מילת פיוס שיוצאת לנו מהפה. בו-בזמן, מכונת הכביסה מצפצפת ממרפסת השירות ואנחנו באמצע – מנסים להבין מה קורה וכיצד להשליט סדר בכאוס.

מוכר?

סביר להניח שרוב ההורים חוו רגעים כאלו במהלך גידול הילדים שלהם. אבל כמה מאיתנו שואלים את עצמם, “האם זה נורמלי? האם ייתכן שהילד שלי חווה קושי שאני לא מצליח לזהות?”

בריאות נפשית בילדים היא סוגיה מעט מורכבת: לילדים קשה יותר לבטא ולהסביר את עצמם, הם אף “חדשים בעולם” ולכן אינם יודעים לזהות מה נורמלי ומתי הם זקוקים לעזרה. לכן, זהו התפקיד של ההורים לשים יד על הדופק; לנסות להבין האם מדובר בבעיה שמצריכה טיפול או בלא יותר מיום רע.

הפרעה נפשית?

רובכם בוודאי חושבים כי הפרעה נפשית היא נדירה, אך מהם הסיכויים שדווקא הילד שלכם סובל מהן?

תופתעו לגלות, כי הסיכוי לכך שאתם מכירים מקרוב ילד הסובל מהפרעה נפשית, הוא גבוה מאוד. בסקר בנושא בריאות הנפש של בני-נוער, שערכו שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, משרד החינוך, בית-החולים “זיו” ומרכז “שניידר” לרפואת ילדים (בשנים 2005-2004), עלה כי שיעור בני-הנוער הלוקים בהפרעות נפשיות דומה לשיעור המבוגרים הלוקים בהן. 11.8% מבני-הנוער בין הגילאים 15-14, סובלים מסימפטומים של הפרעה פסיכיאטרית הגורמת להם למצוקה ומפריעה לתפקודם.

לפי המחקרים, אצל רוב בני הנוער הללו ההפרעה הופיעה כבר בגיל מוקדם יותר, אבל בצורה מודחקת, בה הילד שמר אותה לעצמו והתמודד עם קושי רב- לבד. הוא עושה זאת, משום שהוא פשוט איננו יודע אחרת.

הפרעה נפשית היא לא דבר מינורי וזניח שקורה ליחידים. חשוב להיות קשובים ולשים לב, כדי שילדינו לא יפלו בין הכיסאות.

איך מבדילים בין “התנהגות רעה” וחד-פעמית של ילד, לבין “דגל אדום” שקורא להתערבות של איש מקצוע?

באופן כללי, ההבדל בין התנהגות “נורמלית” לאחת הדורשת התערבות חיצונית, נמצא באורך האפיזודה ובתדירות.

ילדים נעשים מתוסכלים מידי פעם. זה נורמלי. אולם, במקרים בהם אינטראקציה חיצונית גוררת עמה תסכול, התקפי זעם והתקפי בכי, העשויים להימשך שעות – הם עשויים להוות אינדיקציה לתופעה נפשית, שדורשת התערבות של איש מקצוע.

דגשים לבחינת הסימפטומים:

• האם ההתנהגויות הללו מפריעות לתפקוד הילד והמשפחה?
• האם הן נמשכות לאורך זמן?
• מה תדירות ההתרחשות של אפיזודות כאלו?

ככל שהמקרים תכופים יותר וארוכים יותר, כך עולה הסיכוי כי הילד יאובחן עם הפרעה נפשית.

אם התשובות לשאלות הללו מצביעות אל עבר תופעה מסוימת, מומלץ לפנות לגורם מקצועי בהקדם האפשרי, במטרה להעניק לילד כלים, שיסייעו לו להתמודד עם הקשיים בשלב מוקדם בחייו.

האם הילד שלי חולה נפש? כשל הסטיגמה

הפרעה נפשית ומחלה נפשית הן 2 דברים שונים לחלוטין: הפרעות נפשיות על פי רובן אינן דורשות אשפוז במוסד או נקיטה באמצעים יוצאי דופן. רוב הפעמים, הילדים ייהנו מטיפול המבוסס על שיחה, יחד עם פסיכולוג התנהגותי, ולא בהכרח יזדקקו להתערבות תרופתית. כיום, קיימים זרמים רבים של טיפול באמצעות שיחה, טיפול באומנות, פסיכודרמה ואף טיפול מכוון (CBT), שעשויים לסייע לילדים למצוא את הדרך לאיזון אישי.

זיהוי מוקדם וטיפול בגיל צעיר, על פי רוב, יקטינו את הסיכוי של הילד להמשיך ולסבול מההפרעה כמבוגר; בזכות היותכם ערניים ואחראיים, אתם דואגים להפנות את הילד לטיפול בגיל צעיר וחוסכים ממנו הרבה קשיים; שאחרת היה נאלץ להתמודד עמם כמבוגר, לצד יתר תחומי האחריות של החיים.

סימנים מקדימים שכדאי לשים לב אליהם

אתם בוודאי תוהים, אם כך, מהם הסימנים מקדימים, התסמינים, שעליכם להיות ערניים אליהם?

אלו סימני האזהרה שפסיכולוגים בארץ ובחו”ל ממליצים לשים לב אליהם:

1. שינויים משמעותיים במצב הרוח של הילד, מצב רוח רע ששב ונשנה לאורך זמן, או שינויים מהירים במצב הרוח.
2. שינוי קיצוני בהתנהגות; ילד מילד שמקבל ציונים טובים, למשל, לילד שנכשל בהרבה מקצועות.
3. כאשר הילד מפחד או מאוד דואג לגבי דברים. פחד מוגזם מהחושך, עיסוק אובססיבי במוות, וכ”ו.
4. כאשר הילד מאבד עניין בדברים שעניינו אותו ושהוא בדרך כלל נהנה לעשות.
5. קושי להתרכז במטלות או בשיעורים.
6. שינוי לרעה בהיגיינה אישית או הזנחה של המראה החיצוני.
7. קושי ליצור קשרים חברתיים או לנהל קשרים חברתיים לאורך זמן.
8. תסמינים פיזיים, כגון: שינויים בתאבון, עליה או הפחתה במשקל, כאבי ראש בלתי מוסברים, ולפעמים תחושה של מצוקה נשימתית.
9. פעולות לצורך פגיעה עצמית.
10. פנייה לאלכוהול או לסמים.

אילו מחלות נפשיות נפוצות אצל ילדים?

1. הפרעת חרדה

חרדה אינה פחד. חלק מההתפתחות התקינה של ילד מביאה להיחשפות לגורמים חדשים ולא ידועים, שעשויים לגרות בו פחד כמו החושך, כלבים ואפילו רעמים. הפחד מתפוגג עם הזמן, ולא מפריע להתפתחות והתפקוד של הילד.

חרדה, לעומת זאת, היא ממושכת וגורמת לילד להסתגר או להימנע מלנסות דברים חדשים בטווח הארוך (למשל, להימנע מלישון אצל חברים). היא אף עשויה לגרום לו להתכנס בתוך עצמו: להימנע מאינטראקציה עם משפחה וחברים, להימנע מלספר לאנשים כיצד הוא מרגיש או אפילו להיוועץ עמם, בנושאים שבהם הוא לא מבין.

כיצד נזהה הפרעת חרדה בילדים?

הילד עשוי לחוות תסמינים פיזיים, כגון דופק מואץ, קוצר נשימה, קושי לישון, בחילות, כאבי בטן תכופים, תחושה של מחנק וכאבי ראש.

כלפי חוץ, הילד יפגין פחד וקושי להתרחק מההורים (אך לא בהכרח יצליח לנהל עמם שיחות עמוקות או להביע את רגשותיו בפניהם), מצוקה גדולה להישאר לבד או בקרבת אנשים שאיננו מכיר, הימנעות מהליכה לבית הספר, שאלות רבות לגבי העתיד וחזרה על התנהגויות מסוימת שוב ושוב, כדי לחוש בטוח.

2. אוטיזם

רוב האנשים רואים אוטיזם בתור תופעה קיצונית, של ילד שנמצא בתוך בועה בלי קשר לעולם החיצון.

עם זאת, אוטיזם מתבטא באופנים שונים, בילדים שונים: זהו ספקטרום רחב מאוד, לכן לא פשוט לזהות אם ילד מצוי על הספקטרום האוטיסטי מלכתחילה.

ההגדרה הפסיכיאטרית של אוטיזם היא: לקות ביכולת לתקשר ובאינטראקציה חברתית. בדומה לרמות של מחלה פיזית, קיימות רמות של אוטיזם; ישנם ילדים שיימנעו מתקשורת באופן מוחלט, בעוד שאחרים פשוט יתקשו לפרש את הכוונה הרגשית של האדם שמדבר עמם, אך כן ינסו לייצר אינטראקציות עם אחרים.

טיפול באוטיזם בגיל מוקדם – עשוי להביא לאדם בוגר ותקשורתי, שרכש כלים שיסייעו לו להתמודד עם הסביבה החיצונית, למרות מגבלותיו.

סימנים שיכולים לעורר חשד לאוטיזם הם: ילד המתקשה לווסת את הרגשות שלו, חווה התקפי זעם רבים ואיננו מגיב לשפה הגופנית שמוצגת בפניו או איננו מבין את הטון שבו הועבר המסר. האבחון חייב להיערך על ידי איש מקצוע.

3. הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות

כ10% מאוכלוסיית הילדים בעולם סובלים מהפרעת קשב וריכוז. ה- cdc האמריקאי הכריז על ההפרעה כמגיפה, משום שהיא משפיעה רבות על הנשירה של ילדים מבתי הספר, מביאה לעלייה בתאונות דרכים, ועוד.

הילדים שלכם יכולים לסבול מקשיי קשב וריכוז, היפראקטיביות או שילוב של השניים:

קשיי קשב וריכוז, לרוב מתארים ילדים המתקשים למקד את הקשב שלהם ומסיבה זו, לבצע משימות בשלמותן או לעקוב אחר הוראות מורכבות. אי-קשב דומיננטי עשוי להתבטא גם בעת שיחה: קושי לעקוב אחר שיחה או הרצאה, עקב הסחות דעת וגירויים חיצוניים, היא תופעה שכיחה. אי-אבחון של הסימפטומים, לרוב יוביל לשקט, מופנמות וקושי לייצר אינטראקציה חיובית ורציפה עם אחרים.

ילדים הסובלים מהיפראקטיביות, יעסקו בעיקר בהתנהגות היפראקטיבית ואימפולסיבית. לאורך טווח, היא עשויה להתבטא בקושי להתאפק ולשאת תסכולים, תנועות המביעות תסכול, התפרצות לדבריהם של אחרים בזמן שהם מדברים וקושי עז לחכות לתורם.

איך אפשר לזהות הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים?

ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז מתקשים לעקוב אחרי משפטים שלמים, למלא משימות בשלמות, מגלים התנהגות חולמנית, והסחת דעת בקלות מגירויים חיצוניים. הם אף עשויים להיות ליצורים חברתיים מאוד, אך להתקשות לבסס קשרים רציפים או לחלופין, להתקשות ליצור קשרים חברתיים בכלל.

אל מי לפנות?

כאשר אתם חושדים כי הילדים שלכם סובלים מחלק מהסימפטומים, מומלץ לפנות לרופא המשפחה. רוב רופאי המשפחה יכולים לטפל בהפרעות דיכאון וחרדה קלות, ואפילו בהפרעות קשב וריכוז.

כמו כן, כיום הרפורמה בבריאות הנפש העבירה את האחריות על בריאות נפשית לקופות החולים ולכן, רופא המשפחה יכול להפנות אתכם הלאה לטיפול נפשי מבוסס ומסובסד בחלקו, על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר, המוסמכים בטיפול בילדים.

אל תנסו לטפל בבעיות הנפשיות והרגשיות של הילד שלכם לבד. כמו כל מחלה אחרת, גם מחלה נפשית מצריכה ידע ומקצועיות. אלו החיים של הילד שלכם, זה לא המקום או הזמן לעשות ניסויים או להתפשר.

מה אתם כהורים יכולים לעשות

כאשר הילד סובל מתופעה נפשית, רוב ההורים מתקשים להבין מהו התפקיד שעליהם לשחק, כדי להביא לשיפור המצב.

כהורה, המהווה אהבה, מנחה ומורה חשוב בחיי הילד שלך, התפקיד שלך הוא קריטי.

המשימה הראשונה שלך כהורה היא, להבין כי ילדים אינם מתנהגים כפי שהם מתנהגים מתוך רוע. לילדים יש תפיסת עולם שונה בתכליתה מזו של המבוגרים בחייהם, משום שהם עדיין מתוודעים לעולם מסביבם ועדיין לא נחשפו לגירויים רבים. כתוצאה מכך, לפעמים צורת התקשורת איתם גורמת להרבה קצרים, תסכולים וצורך בפירוט.

שאלות שעליכם כהורים לשאול את עצמכם, כדי לייצר תקשורת טובה, פתוחה ותקינה עם ילדיכם, הן:

1. האם אנחנו מקשיבים מספיק לילדים שלנו?

   2. האם כאשר אנו מבקשים מהם משהו, אנו עושים מספיק מאמץ כדי שההוראות תהיינה ברורות?
   3. האם אנחנו מאפשרים להם להוציא אנרגיות?
   4. האם אנו מדגימים להם מהי התנהגות חיובית?
   5. האם אנו נותנים להם מספיק תשומת לב?
   6. האם אנו מתגמלים אותם על התנהגות טובה?

השורה התחתונה

זכרו! זיהוי מוקדם של הפרעה נפשית, מגדילה את הסיכוי שילדכם לא יצטרך להתמודד עמה כמבוגר. האנשים היחידים שאמורים לטפל במחלות של ילדיכם הם אנשי מקצוע, אל תפקירו את ילדיכם לידי שרלטנים.

במקרה של ספק – אין ספק. איש מקצוע לא ימהר לאבחן את ילדיכם. לפעמים כדאי להתייעץ עמו, רק כדי לקבל את התשובה המרגיעה; שהכול בסדר וכי מדובר בהתנהגות נורמלית.

הכי חשוב – עשו צעדים קטנים כדי לתקשר ולהבין את ילדכם טוב יותר.

בהצלחה.