טיפולי סרטן עשויים לחולל ניסים, אך אותם גורמים שמסייעים להשמיד את הגידולים – עשויים להאיץ את תהליך ההזדקנות של גופנו ולרבות – של מערכת העצבים שלנו. מחקר חדש בוחן את הנושא לפרטיו
במהלך השנתיים האחרונות, נערכו מחקרים רבים המתעדים תופעה נוירולוגית חדשה, המכונה “מוח כימותרפי” או “Chemo Brain”. התופעה מתארת ירידה בחדות הקוגניטיבית של המטופלים, כתוצאה מטיפולי הכימותרפיה השונים. כתוצאה מכך, המטופלים סובלים מקשיי קשב וריכוז, קושי לזכור פריטים מסוימים, לסיים פעולות וללמוד כישורים חדשים. מדובר בירידה כוללת באיכות החיים של המטופלים.
המחקרים מצאו כי מטופלים עשויים לסבול מפגיעה בחדות הקוגניטיבית טרם, במהלך ולאחר הטיפולים הקוגניטיביים ואף לסבול מקשיי זיכרון, כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים עצמם.
מחקר שנערך לאחרונה, מצא כי יתכן וטיפולי סרטן מאיצים את תהליך ההזדקנות הכולל של המוח שלנו.
המחקר נערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג’לס, ארצות-הברית. הוא צלל עמוק יותר אל תוך הנושא, על ידי עבודה עם מטופלות שניצלו מסרטן השד בעברן. הנשים הללו הציגו סימנים של ירידה קוגניטיבית, שנובעת כתוצאה מתהליך ההזדקנות השגרתי של האדם. הדבר מעיד כי יתכן ותוצאות המחקר מציעות, כי טיפולי סרטן מאיצים את תהליך ההזדקנות של כל הגוף שלנו ולא רק של מערכת העצבים.
הזדקנות המוח מתקשרת לבריאות לקויה של התאים שלנו
המדענים שהשתתפו במחקר מסבירים, כי הטיפולים שהרופאים רושמים לטיפול בסרטן השד כיום, עשויים להשפיע על הבריאות של המטופלים לטווח-ארוך ולהוביל להשלכות שליליות רבות כגון פגיעה בחדות הקוגניטיבית ואף עייפות כרונית וכאבים פיזיים כרוניים.
חלק מהחומרים המצויים בטיפולים כימותרפיים ואף בטיפולי הקרנות, משמידים את הסרטן על ידי פגיעה בתאי ה- DNA של הסרטן, שהולכים ומתרבים ככל שהוא מוסיף להתחזק, על ידי השתלטות על כלי הדם וקשרי הלימפה בגופנו. עם זאת, הרג התאים הזה הוא לא סלקטיבי במיוחד, לכן הוא עשוי לפגוע גם ב- DNA של תאים בריאים (=שלא הושפעו מהסרטן ולא נוצרו באופן לקוי, בדומה לתאים הסרטניים) המצויים בגופנו. הרג של תאים בריאים מאיץ באופן טבעי את תהליך ההזדקנות של גופנו.
צוות המחקר עבד יחד עם 94 נשים שונות, שסבלו מצורה מסוימת של סרטן השד ועברו טיפול נגדו 3-6 שנים, טרם תחילת המחקר הנוכחי.
הם ניתחו את הסממנים הביולוגיים שמעידים על תהליך ההזדקנות בגופנו, כגון פגיעה רבה ברמות ה- DNA, המצויות בכלל התאים בגופנו, פחת בפעילות של האנזים טלומראז, Telomerase (שמסייע לשמור על הבריאות והמבנה התקין של הכרומוזומים בגופנו) והתקצרות של טלומרים בכדוריות הדם בגופנו (הקצוות של הכרומוזומים בגופנו, שמתחברים אל הכרומוזומים במטרה להגן על ה- DNA, המצוי בתוך התאים וכדוריות הדם השונים).
בשגרה, גופנו מפריש את אנזים הטלומראז, כדי לגרות ייצור של טלומרים, שיתחברו לכרומוזומים במטרה לגונן על החומר התורשתי שלהן, דהיינו ה- DNA. ככל שטלומרים הולכים ומתקצרים, כך ה- DNA חשוף יותר לסביבת פנים התא ונמצא בסכנה חריפה יותר. במצבים כאלו, נשלחים אותות שמעידים כי אותו תא גוסס ובקרוב יזדקן ויקמל. כדי למנוע את רוע הגזרה, גופנו מפריש טלומראז, כדי לעודד את תהליך ההתחדשות של הטלומרים ולמנוע את המוות התאי. תהליך זה מסייע לשמור על בריאות התאים לאורך כל חייהם.
החוקרים חשפו, כי המשתתפות במחקר שסבלו מנזק חריף ברמות ה- DNA שלהן ופעילות נמוכה של אנזים הטלומראז, אף נטו לסבול מתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר, בהתאמה.
בנוסף, הנשים שסבלו מרמות נמוכות של אנזים הטלומראז, אף העידו על קשיי קשב וריכוז וירידה בתפקוד המוטורי הכולל שלהן.
הממצאים הללו הם מהותיים, משום שהם מספקים מידע נוסף באשר למה שיש לצפות אליו, לאחר טיפול נגד סרטן שמשפיע על החדות הקוגניטיבית של חלק מהמטופלים.
המידע הזה עשוי להוביל להתפתחות של התערבויות חדשות, שמטרתן לסייע ולמנוע את התופעה השלילית הזו בעתיד.
