גרסאת דסקטופ

כל מה שרצינו לדעת על דלקת פרקים

דלקת פרקים היא מונח מטרייה, המתאר מעל 100 סוגים של דלקות פרקים שונות: תופעות אשר מתבטאות בעיקר על ידי כאבי פרקים ומפרקים כרוניים, לרוב עקב דלקתיות יתר בגוף או באזור ספציפי. כל אדם בכל גיל, מכל מין ומכל גזע עשוי לסבול מדלקות פרקים למיניהן; חלקן כוללות בכל הגוף וחלקן ממוקדות במפרק ספציפי.
נשים נוטות לסבול מהתופעה יותר וכיום עיקר האנשים הסובלים מדלקות פרקים הם בני 65 ומעלה, אך אנשים רבים חווים דלקות פרקים גם בילדות, בגרות ושנות ה- 30 לחייהם.

סימפטומים

קיימים סוגים רבים של דלקות פרקים, כאשר כל סוג מתאפיין בסימפטומים ממוקדים. עם זאת, ישנם מספר תסמינים שניתן לראות בכל חולה דלקות פרקים:

• כאבי מפרקים ופרקים, בעיקר באזורי הגפיים
• נוקשות בתנועת המפרקים, קושי להרים ידיים למעלה או לרוץ
• ירידה במרחב התנועה של הגפיים בעקבות פגיעה באיכות המפרקים
• אדמומיות העור; בעיקר באזורים הדלקתיים ביותר בגוף
• נפיחות באזורים דלקתיים, עקב הצטברויות של כדוריות דם לבנות באזור הדלקת

גורמים

גורמי הסיכון שעשויים להוביל אותנו לתופעות פרקים שונות הם רבים:

• היסטוריה משפחתית – מספר זנים של דלקות פרקים מועברים באופן גנטי, לכן אם משפחתכם מקרבה ראשונה סובלת מדלקת פרקים מסוימת, קיימים סיכויים גבוהים יותר שגם אתם תפתחו את התופעה. גם אם לא מדובר בפגם גנטי, יתכן והגנים שלכם יהיו חלשים יותר או פחות עמידים בפני מפגעים סביבתיים, שעשויים להביא לפריצת המחלה.

• עישון – דלקות פרקים רבות מתפתחות בחלקן עקב גורם גנטי, אך ברובן גם בשל עישון. הסיגריות מחדירות לגופנו שפע רעלים, אשר מקדמים את התפתחות המחלה.

• גיל – אנו חשופים יותר לדלקות פרקים ככל שאנו מזדקנים.

• מין – נשים אמנם נוטות לסבול מדלקות פרקים באופן כללי, אך גברים הם עיקר באוכלוסייה הסובלת משיגדון (גאוט).

• פציעות מפרקים בעבר – התעמלות באופן מוגזם (ללא מנוחה או טיפול) עשויה לפגוע במפרקים שלנו. אנשים שפצעו את המפרקים שלהם וממשיכים לעסוק בפעילות גופנית ולאמץ אותם עשויים לפתח דלקות פרקים לטווח ארוך, ללא טיפול אנטי-דלקתי.

• השמנת יתר – משקל מיותר מוסיף לחץ על המפרקים שלנו, בייחוד הגפיים התחתונות. כתוצאה מכך, הם עשויים להעלות את רמות הדלקתיות באזורים הללו ולפתח דלקות פרקים.

• פגם בפעילות של מערכת החיסון שלנו.

• קשיי עיכול ובעיות מעיים למיניהן.

• תוצאה ישירה או עקיפה של זיהום שלא טופל היטב – לעיתים אנו עשויים לסבול מווירוס או חיידק שללא טיפול מהיר, יביאו לפגיעה באזורים מסוימים בגופנו ולרבות – המפרקים שלנו. כל מחלה עשויה לגרום להרס גופני מסוים במידה ותידרדר, לכן מהותי לדאוג למזור מהעיטוש הראשון.

כאשר הם נשאלים באשר לחשיבות הגורמים, רוב המומחים מאמינים כי מדובר בשילוב של גנטיקה וסביבה, כאשר הסביבה משפיעה בהרבה על אופן התפתחות המחלה (40%/60%).

ביולוגיה – סיווגים

אוסטאוארטריטיס

אוסטאוארטריטיס היא דלקת פרקים מנוונת ונחשבת לתופעה הנפוצה ביותר מבין כלל זני דלקות הפרקים השונים. התופעה עשויה להתרחש בהדרגה או בבת-אחת, משום שגורמים רבים עשויים לתרום להתפתחותה.
היא נוצרת כאשר הסחוס בגופנו – הכרית מתחת למפרקים, המפרידה בין כל עצם ועצם ברקמת החיבור ביניהן ומאפשרת תנועה חלקה. מטרתה לרכך את אופן הפגיעה, ההלם או התנועה שאנו מפעילים על המפרקים שלנו. הסחוס הולך ונשחק עם השנים וככל שנזדקן, כך הרקמה הרכה שלהם תיעלם; חלבונים, סידן ומגנזיום הם חיוניים לשימור בריאותם של הסחוסים בגופנו. ללא הסחוסים, המפרקים שלנו נותרים חשופים ואף גרוע יותר – אין חוצץ שמפריד בין מפרק אחד לאחר ולכן, העצמות מתנגשות אחת בשנייה.
התופעה גורמת לכאבים, נפיחות באזורי המפרקים ונוקשות באופן התנועה של המפרקים. ללא הגנה, במשך הזמן המפרקים עשויים לאבד מכוחם והכאב עשוי להפוך לכרוני. היא אף עלולה להזיק למיניסקוס ולשרירים בטווח הארוך.
אוסטאוארטריטיס עשויה להופיע במפרק אחד, מספר מפרקים או בכל הגוף. מעבר לגורמים הרשומים מעלה, אוסטאוארטריטיס עשויה להתפתח גם בעקבות פחת ברמות הסידן והורמון D שלנו.

דלקות פרקים אוטואימוניות: ראומטית ופסוריאטית

תפקידה של מערכת החיסון שלנו בשגרה הוא לגונן על גופנו מפני זיהומים ופולשים שונים. עם זאת, לעיתים היא עשויה “להתבלבל” ולתקוף רכיבים בריאים בגופנו כגון המפרקים שלנו, בעת מצב דלקתי חריף ובלתי-נשלט. המצב הזה מתרחש בעת דלקת פרקים ראומטית, במהלכה כדוריות הדם הלבנות תוקפות את המעטפות של המפרקים שלנו, מתוך אמונה שגויה כי מדובר בפורצים. התופעה עשויה להחמיר מאוד ולהביא להרס של הסחוס, השרירים, המפרקים ואף כלי הדם. היא עשויה להביא לנכות קשה, בעיקר במפרקי כף היד ולעיוותים של העצמות שלנו.

דלקת פרקים פסוריאטית מתבטאת לצד מחלת הפסוריאזיס – תופעת עור לא נעימה ומחלה אוטואימונית בפני עצמה – במהלכה המערכת החיסונית של הגוף פועלת בצורה הפוכה – במקום להגן על הגוף, היא מתחילה לתקוף אותו. בעת מחלת הפסוריאזיס, היא תוקפת את העור: העור שלכם מתייבש ומתחלף על בסיס קבוע; כמעט כל תאי העור שלכם מתחדשים כולם תוך חודש. עם זאת, כאשר אתם מתחילים לסבול מפסוריאזיס, במקום להיפטר מהעור הישן, תאי העור הישנים נותרים דבוקים לעור. תאי העור החדשים נוצרים, אך לא מצליחים לנשום, משום שתאי העור הישנים חוסמים את מקור האוויר והשמש שלהם. לכן, העור הולך ומתייבש לאיטו, מה שיוצר מצב של גרד לא נעים וכמעט בלתי-נשלט בגוף, שעלול לגרום להיווצרות של אינספור פצעים ונגעים.
דלקת מפרקים פסוריאטית פועלת פעמים רבות בדומה לדלקת פרקים ראומטית, אך נחשבת פחות חריפה מבחינת הפגיעה במפרקים – 70% מחולי דלקת פסוריאטית סובלים מדלקת של מפרק אחד או מספר מפרקים, בעיקר באזורי הגפיים.

כאשר מדובר בדלקות מפרקים מעין אלו, מהירות האבחון היא קריטית וטיפול אגרסיבי מוקדם עשוי להביא להקלה ואף נסיגה של המחלה.

דלקות פרקים זיהומיות

בקטריה או פטריה בגופנו מצאו את המפרקים שלנו, חדרו אליהם ויצרו מצב דלקתי. אורגניזמים שעשויים להשפיע על מפרקים הם לרוב סלמונלה, שיגלה, קלמידיה, זיבה והפטיטיס C. במקרים רבים טיפול אנטיביוטי מהיר עשוי לרפא את הדלקת לחלוטין. עם זאת, לעיתים דלקת הפרקים מכה שורשים במפרקים שלנו והופכת לכרונית.

דלקת פרקים מטבולית – שיגדון – גאוט

דלקת פרקים מטבולית היא דלקת אשר נוצרת עקב בעיה בתהליכי העיכול והניקוי שלנו, שנוצרת עקב אכילה מרובה של מוצרים מן החי: חומצה אורית נוצרת בגופנו בתור פסולת, כתוצאה מפירוק של פורינים – תרכובות ארומטיות, המצויות בתאי האדם ומאכלים רבים, בעיקר בבשר וקפה. ישנם אנשים אשר מפרישים רמות גבוהות של חומצה אורית משום שגופם מפיק יותר ממנה באופן טבעי או משום שגופנו איננו מצליח להיפטר ממנה דרך השתן במהירות מספקת.
כאשר קיימת יותר מדי חומצה אורית בגופנו, היא תומר לקריסטלים דמויי מחטים באזור המפרקים שלנו, בעיקר כפות הידיים. כתוצאה מכך אדם הסובל מדלקת כזו יחוש פרצים של כאבים פתאומיים ועזים, שעשויים להימשך בין 12 ל- 14 שעות. שיגדון עשוי היות אקוטי; לבוא וללכת כמעין התקפים של כאב או להפוך לתופעה כרונית, במידה ולא נדאג לייצב את רמות החומצה האורית בגופנו. במצבים חריפים היא עשויה להביא לנכות.

אבחון

כדי לאבחן את תופעות הפרקים השונות, כדאי לנו לפנות ולהיוועץ ברופא בנושא. הרופא יפנה אותה לבצע בדיקות דם, צילומים כגון CT או רנטגן שיאפשרו לו לראות מהו מצב המפרקים שלנו (באופן זה מאבחנים אוסטאוארטריטיס) ואף בדיקות של הנוזל המצוי במפרקים שלכם, אשר באמצעותו ניתן לאתר שיגדון (ניתן לראות את הקריסטלים בחדים המצויים בנוזל באמצעות מיקרוסקופ).
בדיקות דם המעידות על ערכים גבוהים של כדוריות דם לבנות יצביעו על דלקות פרקים אוטואימוניות.

טיפול

גלוקוזמין – אנו זקוקים לגלוקוזמין לכל אורך חיינו, משום שתפקידו העיקרי הוא לשמר את הגמישות; את יכולת מרחב התנועה והבריאות של המפרקים שלנו. הוא מהווה חלק מהותי מתהליך הייצור של המולקולות המרכיבות את הסחוס – ה”כרית” של המפרקים שלנו. בנוסף, הוא מעודד את תהליך ייצור הקולגן בגופנו – חלבון, הדואג לגמישות של הרקמות השונות בגופנו, בנוסף למראה וגמישות העור שלנו. תוספות של גלוקוזמין עשויות לעודד משמעותית את אופן ההתחדשות של הסחוסים בגופנו.
בנוסף, הגלוקוזמין מסייע להפחית את רמת הדלקתיות בגוף, על ידי עיכוב של חלבוני NF-k – חלבונים, אשר גורמים לשכפול של גנים דלקתיים בגופנו.

אוסטאוארטריטיס

דלקת פרקים ניוונית היא חשוכת מרפא, אך ישנן דרכים להאט את התקדמות המחלה ולהקל על הכאבים:

• נקפיד לנוח ולהפחית את כמות הפעילות באזור הכאבים
• נשתמש בטיפולי קור-חום
• נבצע פעילות גופנית מבוקרת על בסיס קבוע – פעילות גופנית מסייעת להאיץ תהליכים מרובים בגוף ולחזק את המפרקים. כמובן שמומלץ להימנע מפעילות גופנית מוגזמת, אשר עשויה להוסיף ולשחוק אותם בטווח הארוך.
• ננסה להפחית ממשקלנו
• פיזיותרפיה
• נשתמש בכלי עזר כגון מקל הליכה או כיסא במקלחת
• נתחמק מפעילויות פיזיות מאמצות החוזרות על עצמן
• ניטול משככי כאבים, משחות המקלות על הכאבים

במקרים חריפים יתכן ונאלץ לבצע ניתוח להחלפת המפרק.

דלקות פרקים אוטואימוניות

הטיפול הולך והופך לאגרסיבי יותר בהתאם להתפתחות המחלה, כאשר המטרה היא להביא להקלה ואף נסיגה גמורה של המחלה, באמצעות אחת השיטות:

• תרופות משככות כאבים ונוגדות דלקת, אשר נטולות סטרואידים – אספירין, ברופן (ארטופן), נקסין, וולטרן ובתרופות החדשות יותר מקבוצה זו אטופאן, וסלקוקס.

• משככי כאבים נוגדי דלקת בעלי סטרואידים – פרדניזון ולודוטרה.

• תרופות מסוג DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) – תרופות הניתנות בעיקר לחולי דלקת פרקים ראומטית, כדי להביא לפגיעה באופן הפעולה של המערכת החיסונית שלנו: מתוטרקסט, פלקניל, סלזופירין, אימורן, מינוצין, ערבה ועוד. מערכת החיסון נחלשת והופכת פחות תוקפנית כלפי המפרקים שלנו. גם רמות הדלקתיות פוחתות.

• טיפול בתרופות ביולוגיות – מטרתן היא להיעזר בחלבונים, שתפקידם הוא להאט או לעצור פעולות דלקתיות בגוף: אנברל, רמיקייד, יומירה, סימפוני וסימזיה.

דלקות פרקים זיהומיות

• טיפול אנטיביוטי ממושך וממוקד, שמטרתו למנוע את התפתחות המחלה או הדלקת. לרוב ממשפחת הצפלסופורינים.

• ניקוז נוזל דלקתי – כאשר הדלקת מגיעה למפרקים, היא עלולה להתבצר בתוך הנוזל המצוי באזור המפרקים (מטרת הנוזל היא לשמור על איזון ולהקל על זעזועים שעשויים להיווצר במקום). כדי להיפטר מהדלקת לחלוטין, יהיה על הרופא לנקז את הנוזל מהמפרק שלנו.

טיפול מהיר ואיכותי עשוי להביא להחלמה מלאה, אך פעמים רבות התופעה מותירה מגבלה או פגיעה באזור המפרק. פיזיותרפיה ופעילות גופנית מתונה, בשילוב עם מנוחה וטיפולי קור-חום, עשויים להביא להקלה ושיפור במצב.

שיגדון

• אלופורינול – תרופה שמטרתה להפחית את כמות הייצור של החומצה האורית בגופנו.

• פרובנסיד – מייעל ומאיץ את אופן ההפשרה של החומצה האורית בשתן, כדי לנקות את גופנו ממנה.

• תזונה נכונה – פירוק של פורינים הוא זה שמביא לייצור רב של חומצה אורית, לכן ההמלצה הרווחת היא להפסיק לאכול מאכלים העשירים בהם, כגון בשר, איברים פנימיים, קפה, דגים, מאכלי ים ומשקאות חריפים.