על פי המדע, ישנה סיבה ביולוגית לכך שאלכוהול משפיע עלינו בצורה חמורה יותר, ככל שאנחנו מתבגרים

ככל שגילנו עולה, רצוי לשנות את כללי מערכת היחסים שלנו עם משקאות חריפים.

כאשר אנו צעירים, האברים שלנו מסוגלים לספוג את רוב ההחלטות הגרועות שאנו עושים אך, כאשר גופינו לאט מתחיל לאבד מיכולתו לספוג התעללויות, אלכוהול משחק תפקיד אחר לגמרי.

אלכוהול, לא משנה עד כמה עולם הפרסום מנסה להפוך את עובדה זו – הוא רעל.

כל שנה, מתים בממוצע 88,000 אנשים מסיבות הקשורות לאלכוהול. סטטיסטיקה זו הופכת את האלכוהול לסיבה השלישית למוות בר מניעה, אחרי עישון והשמנה.

על פי ארגון הבריאות העולמי, ממוצע הצריכה לנפש שווה לעשרה ליטרים אלכוהול נקי כל שנה. בעוד שלאלכוהול משפיע על כולם, ההשפעה עשויה להיות חמורה יותר בגיל המבוגר, במיוחד עבור גיל 65 ומעלה. חלקם ממשיכים לשתות באופן הרגיל בו שתו כל חייהם, ואחרים, שנמנעו מאלכוהול כל השנים, מתחילים דווקא לשתות בשנות הזהב שלהם.

שני סוגי האנשים עלולים ליצור אשכול בעיות שלהם.

מומחים רבים טוענים כי ככל שאנחנו מתבגרים, אלכוהול עלול ליצור בעיות בשיווי המשקל ובכך לעלות את הסיכויים בתאונות, בנוסף לדברים רבים נוספים. שתיה בקרב אנשים מבוגרים היא שונה לחלוטין מאנשים צעירים כאשר תאונות, היא הבעיה הגדולה מכולן.

בעוד שאלכוהול פעמים רבות מתקשר לתאונות דרכים, אצל אנשים מבוגרים, פעולה פשוטה כמו עליה וירידה במדרגות עשויה להוביל לנפילות, סכנה הקשורה קשר ישיר לצריכה חריפה ואקוטית של אלכוהול.

כוס ביום היא כה משמעותית?

לאחרונה, נדמה כי מחקר אחר מחקר מגיעים לאותה המסקנה – כי ישנם יתרונות בשתייה אלכוהול, כאשר רובם ממליצים על כוס יין אדום בכל יום.

לצד הראיות הללו, קיימות ראיות המצביעות כי שתייה של כמות מסויימת של אלכוהול בכל יום, עשויה למנוע התקפי לב, ישנן הוכחות שצריכה קבועה של כמות מינימלית של אלכוהול עלולה לעלות את הסיכויים שלנו ללקות בשבץ מוחי.

זוהי בהחלט חרב פיפיות – אך הסיכון בהחלט עולה בחשיבותו על היתרון.

כאשר כמות מינימלית הופכת לכמות משמעותית, התעללות האלכוהול בגוף בתקופת החיים הבוגרים מביאה איתה סיכון ממשי לטווח ארוך. ליקוי קוגניטיבי, אמנזיה, דמנציה, בעיות ראייה, חוסר שיווי משקל ונפילות, חוסר יכולת ללכת, כאבים עצביים, חוסר תפקוד, כאבי שרירים ולחץ דם גבוה הם רק חלק מהנזקים שאלכוהול מציב בפנינו.

תופעות אלו נגלות לעין לאחר שהחלון האקוטי של הרעל נסגר, כאשר אנחנו כבר פיכחים.

במילים אחרות, אפקט האלכוהול דובק בנו הרבה אחרי שהשפעתו חלפה.

יתרה מכך, אלכוהול מקשה על הרופאים לעשות אבחנה מדוייקת ולטפל בנו באופן הטוב ביותר.

אדם קשיש שצורך כמויות גדולות של אלכוהול באופן קבוע עשוי להיות מאובחן במחלת נפש או מחלה אחרת תחת השפעת האלכוהול. לדוגמא, סימני מחלת האלצהיימר וסימני שיכרון עשוי להידמות מאוד אחת לשניה ולבלבל רופא בבדיקה. קשישים רבים מאובחנים בדמציה כאשר בפועל הם לא יותר משיכורים.

בדומה לצעירים, מבוגרים עשויים לפתח תלות באלכוהול על מנת להתמודד עם שעמום ועצב המגיעים יחד עם אובדן, בדידות, קרבה לתמותה ובעיות נוספות המופיעות בהזדקנותינו.

מטופלים רבים משתמשים בכוס או שתיים על מנת להירדם בלילה, בשאיפה לא לצרוך תרופות כימיות. בנוסף, ישנה עליה בצריכה האלכוהול עקב דיכאון בגילאים מאוחרים.

אפקט האלכוהול על אדם – ללא שום קשר לשורת הגורמים – אמיתי לחלוטין וככל הנראה עשוי להיות מובן אך ורק תחת מיקרוסקופ. 

ברמה התאית

הסימנים החיצוניים של התמכרות לאלכוהול בקשישים מחווירים, לעומת מה שקורה בתוך הגופינו.

מחקרים רבים מראים כי הטלומרים – קצוות הכרומוזומים שלנו הנמצאים בסופו של סליל הדנ”א ותפקידם להגן על הנתונים הגנטיים – מתקצרים ככל שאנו מתבגרים. זו אחת הסיבות לכך שאנו הופכים פגיעים יותר למחלות וללחצים סביבתיים וגם, כמובן, להשפעות האלכוהול.

הטלומרים מתקצרים בכל חלוקת תאים. בשלב מסויים, אנו מגיעים לנקודת מפנה בה הטלומרים קצרים כל כך, שהתא כבר לא מסוגל להתחלק ובכך מונע מהגוף את יתרונות חלוקת התא, כמו התחדשות והגנה.

ובכן, ישנה סיבה ביולוגית לכך שאנחנו לא מצליחים להתאושש מהנגאובר כמו שהצלחנו בשנות ה20 לחיינו. אנחנו לא גמישים ורעננים כמו שהיינו כאשר חוקית יכלנו להתחיל לצרוך אלכוהול.

לאלכוהול יש אפקט משמעותי על כל חלקי מוחנו עקב היכולת של האלכוהול לחצות בקלות את כלי הדם הבוררים שניצבים בפניו, בדרכו למוח.

האלכוהול פועל על קולטנים במוח שמשפיעים בסופו של דבר על נוירוטרנסמיטורים (מעבירים עצביים) שאנו לוקחים כמובן מאליו, כמו אלו שאחראים על תיאום בין מיומניות פשוטות ומורכבות או אחרים שמשפיעים על האיזון הפיזי והרגשי. כאשר האלכוהול מתחיל להיקשר לקולטנים אלו, הנוירוטרנסמיטורים מפסיקים לתפקד באופן תקין.

בעקבות זאת, צריכת אלכוהול קבועה מתקשרת למחלות נוירו-פסיכיאטריות בזכות היכולת המצויינת של אלכוהול לעמעם את הויסות והתגובות למידע גולמי, אשר לצערנו, פוגע בניורוטרנסמיטורים.

תהליך זה, פוגע במוחינו בשתי דרכים: צמצום מבני – פיזית מקטין את נפח המוח – ופונקציולני-התנהגותי המשפיע על התפתחות המוח בסביבה החברתית בה הוא נמצא.

בעוד שאלכוהול מקובל מאוד בישראל ומדינות רבות נוספות, הוא אינו נצרך ללא השלכות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

כיצד אלכוהול משפיע על הזקנה

מלבד תאונות ואבחון לא נכון, צריכת אלכוהול בתקופת הזקנה עשויה להחמיר בעיות נוספות כמו דמציה מוקדמת, סוגים מסויימים של סרטן, דיכאון ותפקוד מיני מופחת.

בנוסף, צריכת אלכוהול עשויה להחמיר אוסטואופרוזיס, סוכרת, לחץ דם גבוה וכיבים. עשויה לתרום לאובדן זיכרון ושינויים במצב הרוח ועקב השינויים שאלכוהול מחולל בלב ובכלי הדם – עלולה הצריכה גם לעמעם כאבים בחזה המודיעים על התקף לב שקרב.

צריכה כרונית של משקאות חריפים מעלה את עמידות גופנו לאלכוהול. מכיוון שבגילאים מופלגים שכבת השומן בגופינו גדולה יותר, אלכוהול מתפרק לאט יותר בגוף. עמידות גבוהה לאלכוהול היא אינה סימן טוב.

נוסף על בעיות הבריאות שאלכוהול עלול לגרום, השימוש הכרוני עשוי להוות בעיה חברתית וכלכלית, בייחוד בקרב מבוגרים החיים על קצבה כספית קבועה.

כמות השתייה המקסימלית לקשישים היא שבעה משקאות בשבוע, כאשר לא שותים יותר משלושה ביום אחד. מובן שעדיף כמות נמוכה מזו תוך התחשבות בסינרגיה עם תרופות מסויימות.

במידה וישנם קשישים בחיינו היקרים לליבנו, מומחים ממליצים להכניס את צריכת האלכוהול כחלק מהשיחה, במיוחד במקרים בהם האדם משקר או מסתיר את הכמות אותה הוא שותה.

ובכן, לא נצפה ששיחה כזו תהיה פשוטה. הם לא רוצים לדבר על זה כי הם לא רוצים שיגידו להם מה לעשות.