בעיטות ברחם עשויות להתקשר להתפתחות השכלית של העובר שלנו
התחושה כי התינוק הקטן בועט היא שגרתית לחלוטין, בעודנו בהיריון. לאחרונה, חוקרים רבים ניסו לבחון מדוע עובר מתפתח נוטה לבעוט ברחם.
מחקר חדש שנערך בלונדון, מסייע להאיר אור נוסף על התעלומה ואף להסביר כיצד התינוק מתפתח, בזכות הפעולה הזו. הממצאים מעידים כי הבעיטות תורמות להתפתחות של התינוק; מסייעות לו להתוודע לסביבה שלו, לאיברים שלו ולחקור אותם בהתאם.
ממצאי המחקר
החוקרים בחנו את דפוסי השינה של 19 עוללים, בין הגילאים 31-42 שבועות. כל התינוקות במחקר היו בסטאטוס של פגים כלומר – נולדו טרם תאריך הלידה המומלץ. זאת משום שהגילאים הללו מתייחסים לתינוקות בגיל מאוד מוקדם; ולד שנולד בתאריך הלידה המשוער שלו, אמור להיות בן 36 שבועות בממוצע.
החוקרים בחנו את גלי המוח שהעוברים הפיקו, בעודם בועטים באופן עצמאי, במהלך השינה. לדוגמא, כאשר העובר הניע את ידו הימנית, החוקרים הצליחו לבחון את גלי המוח של ההמיספרה השמאלית של המוח שלנו; זו שאחראית לתנועה של ידנו הימנית.
בתינוקות הצעירים ביותר, נצפו גלי המוח המהירים ביותר. אותם גלי מוח היו מתרחשים ברחם בדיוק באותו אופן בו הם התרחשו לאחר הלידה, כתוצאה מגילם המוקדם של התינוקות. לאחר שהתינוקות מגיעים לגיל מסוים (42 שבועות בממוצע), גלי המוח הללו נפסקים.
הבעיטות של העובר בטרימסטר השלישי להיריון, מסייעות לתינוק לפתח אזורים במוח, המתקשרים לקלט סנסורי, חושי – המסייע לתינוקות ללמוד את הסביבה שלהם. הן אף מסייעות לתינוק לפתח מודעות לגוף שלו וליכולות, שהוא יכול לבצע בעזרתו.
חשיבות הבעיטות עצמן
אם נצפה בעוללים בשבועות הראשונים לחייהם, נשים לב במהרה כי הם מרבים להתנועע במהלך הערות ובמהלך השינה. התנועות הללו, מהוות חלק חיוני מתהליך ההתפתחות של העובר והתינוק: בזכותו, התינוקות מכירים מגבלות, משטחים ומרקמים חדשים בחייהם.
המחקר תומך בעובדה כי העריסה של התינוק היא מהותית, משום שהיא מספקת לתינוק חלל שינה מוגבל, שמאפשר לו להתנועע בנינוחות ולחוש את מגבלות התנועות שלו בבירור. בנוסף, יש להקפיד ולוודא כי כאשר התינוק ישן, הוא נהנה מהסחות דעת מועטות ככל האפשר, משום שהשינה כה קריטית לתהליך ההתפתחות שלו בשלב זה.
הממצאים הללו עשויים לסייע לבתי-חולים, לספק לתינוקות טיפול סביבתי-אופטימלי, לאחר לידתם.
מחקרים קודמים שנערכו בחיות, העידו כי תנועות ספונטניות במהלך שלבי ההתפתחות הראשונים שלהן הן הכרחיות, כך שיוכלו למפות את הסביבה שלהן באופן איכותי. המחקר הנוכחי מאמת, כי גם בני אדם מתנהלים בצורה דומה, בעודם תינוקות.
מחקר בעל ראיות תומכות
המחקר הנוכחי נערך בהתבסס על מחקר קודם, שנערך באוגוסט 2018, על ידי אותו צוות חוקרים באוניברסיטת לונדון.
החוקרים הופתעו לגלות כי לאחר מספר שבועות, אותן תנועות פיזיות (כמו בעיטות) שהיו מגרות גלי מוח ברמות גבוהות, לפתע החלו לגרות גלי מוח איטיים בהרבה.
גלי מוח שונים מספקים למוח מידע, שגורם לו לבצע פעולות שונות. המחקר מעיד כי השינוי במהירות ככל הנראה נוצר, משום שהתינוקות הגיעו לתאריך הלידה המשוער שלהם.
כפי שציינו קודם לכן, עוללים שאינם בגיל 42 שבועות בממוצע, עדיין לא הגיעו לבגרותם בתור תינוקות, אלא עדיין נחשבים עוברים במידה מסוימת. לכן, הם מוסיפים לבעוט ולהניע את גופם, כמו הם ברחם, בניסיון לתפוס את הסביבה ואת מגבלותיה.
החוקרים מוכיחים את טענתם ומסבירים, כי כאשר התינוקות מגיעים לשלב של בגרות מסוימת, דפוסי השינה שלהם משתנים באופן משמעותי ולפתע, סוגים שונים של שינה, מתקשרים לדפוסים ספציפיים של גלי מוח.
כעת, החוקרים שואפים להמשיך ולחקור את התנועות של התינוקות, אך להוסיף ולהתמקד באופן שבו ההתפתחות הנוירולוגית מתרחשת, בהתאמה אל הבעיטות הללו, לדוגמא.
השאלה שעומדת על הפרק: האם באופן זה, התינוקות לומדים כיצד לחוות מגע וגירוי של כאב לראשונה?
טענה מסקרנת. משהחוקרים למדו אודות ההתפתחות החיונית המתרחשת טרם גיל הבגרות של התינוקות, לצד החשיבות של “שינה פעילה” , שבמהלכה התינוקות מוסיפים למפות את הסביבה שלהם – הם מניחים כי הדבר אפשרי ביותר.
רוב תהליכי השינה הפעילה הקריטיים מתרחשים ברחם, במהלך ההיריון עצמו. יש לציין כי תינוקות שנולדים טרם מינימום של 36 שבועות, עלולים לפגוע במחזורי השינה הפעילה שלהם וכתוצאה מכך, לעכב את התהליך ההתפתחותי של המוח במספר שבועות. יש לבצע מחקר נוסף בנושא, כדי לבחון עד כמה הנושא קריטי וכיצד עריסת התינוק, משחקת תפקיד מפתח בנושא. המדענים מסבירים כי יתכן מאוד והמבנה השגרתי של העריסה ישתנה, כדי להבטיח כי המבנה שלה לא ייפגע בתהליך ההתפתחות של תהליכים מהותיים, כמו אלו. להיפך – השאיפה היא ללמוד מהמחקר, במטרה לפתח עריסות שיגרו את התינוק להוסיף ולחקור את סביבתו.
תנועות העובר
רוב הקהילה הרפואית מודעת לאיכות, לתדירות ולקיבולת של תנועות העובר ואף לחשיבות שלהן, במהלך תהליך ההתפתחות הפיזיולוגית ברחם: תנועות ספונטניות שמתרחשות באזור 9-10 שבועות להיריון, לפתע הופכות למאורגנות יותר בטרימסטר השני. אימהות מסוגלות לחוש את בעיטת העובר, כבר בעודו בן 15 שבועות בלבד.
בעוד שהמוח מתפתח, העובר בועט ומגיב לפעילות המוחית שלו ולשינויים בתנועות של אמו, לצלילים שהוא שומע, לטמפרטורה ולגירויים רבים נוספים – שהוא חווה ממש בתוך הרחם. במהלך הטרימסטר השלישי, התינוק מתגלגל יותר ובועט לעיתים תכופות יותר. כל עוד איכות התנועות משתפרת (חוזק, סדר, מהירות), מדובר בתהליך התפתחות איכותי.
התנועות שהעובר מבצע תורמות להרבה יותר מהתפתחות נוירולוגית: הן מסייעות לתינוק לבצע פעילות גופנית, כך שיחזק את השרירים והגפיים שלו. בנוסף להתוודעות לסביבה האישית שלו, הן אף מעידות כי העובר מגיב לגירויים של הסביבה החיצונית שלו בהתאם (מוזיקה מסוימת תגרום לתינוק לבעוט ברחם, לדוגמא).
הרופאים עדיין אינם יודעים מה גורם לשינוי בתדירות התנועות ומה משמעותו. עוברים רבים נוטים להפסיק ולבעוט במשך תקופות ממושכות. מחסור בתנועה ברחם, לרוב מרמז על בעיה באופן ההתפתחות של העובר. אף על פי שהקהילה הרפואית עדיין לא ביססה קווים מנחים, שיסייעו לרופאים לקבוע מי בגורם סיכון גבוה יותר או פחות. אך במידה ואנו מרגישים כי תדירות הבעיטות של העובר שלנו פחתה או פסקה, מומלץ להיוועץ ברופא.
בטרימסטר השלישי, רוב האימהות אמורות להרגיש 10 תנועות שונות, במשך שעתיים. עם זאת, יש לזכור כי לא כל האימהות יהיו רגישות לכל התנועות המעודנות של העובר, במיוחד אם הן עסוקות או עמוסות. לכן, החוקרים ממליצים לבחון את האקטיביות של העובר שלנו, במהלך זמן של מנוחה ושקט; כאשר אין הסחות דעת שעשויות להטריד את הקשב שלנו.
