נפתור את סוגיית שמן הקוקוס אחת ולתמיד
האם שמן קוקוס הוא “רעל טהור”? בחודש האחרון, אחד ממוסדות הבריאות המהותיים ביותר החל פותח דיון בגודל צונאמי בנושא.
קארין מייקלס, ד”ר ופרופסור באוניברסיטת הארוורד הנערצת ומנהלת המוסד לגידולים ואפידמיולוגיה באוניברסיטת פריבורג שבגרמניה, הצהירה כי היא מאמינה שכן, בעיקר בטוויטר. ההצהרה שלה העלתה גלים רבים, שהביאו רופאים ומומחים רבים להפריך את הטענה שלה ואף לערער על הסמכות שלה, בשל ההצהרה הבוטה והכללית.
ההיסטוריה מרובת השנים של שמן הקוקוס
האמונה כי שמן קוקוס הוא בריא עבורנו קיימת מזה מאות שנים במדינות מזרח ומערב אסיה, בעיקר משום שהוא מעולם לא הזיק לאזרחיהן בשום צורה. רבים נעלבו מהטענה של הרופאה המערבית, שבעיניהם כמו כפתה את האמונות שלה על מוצר שאיננו מערבי מטבעו, אך כן נעשה בו שימוש במשך עשרות שנים במדינות רבות.
אזרחי הודו, הפיליפינים ואינדונזיה מבשלים עם שמן קוקוס דרך קבע. בהודו בפרט, אנשים רבים משתמשים בשמן ה קוקוס למטרות טיפוח העור והשיער שלהם.
בשנים האחרונות, אזרחי מדינות המערב החלו לאמץ את שמן הקוקוס לחיקם בתשוקה עזה; ההסתכלות הכללית של מדינות המערב כיום היא, כי היתרונות הבריאותיים של שמן הקוקוס הם נשגבים בצורה יוצאת דופן: רבים מאמינים כי שמן הקוקוס מסייע לחזק את גופנו, לנקותו, לגונן עליו, למנוע ואף להוות תרופה לקשת של מחלות שונות.
סופרפוד או רעל?
מומחים טוענים כי שמן הקוקוס אמנם איננו מזון-על, אך הוא בהחלט איננו רעל. שמן קוקוס מזוקק מהבשר של פרי הקוקוס הטרופי. לאחר ששמן הקוקוס מעובד, אנו יכולים ליהנות ממנו ברוגע במשך חודשים (לרוב חצי שנה), משום שהוא מתחמצן באופן איטי מאוד ולכן, משמר את איכויותיו הבריאותיות ואת טריותו לאורך זמן.
שמן הקוקוס עתיר בשמנים רוויים, 80% בערך. בשר מכיל בממוצע 50% של חומצות שומן רוויות, בעוד שחמאה מכילה 65%.
גופנו מתקשה לעכל חומצות שומן רוויות, משום שהן דורשות יותר אנרגיה ויותר חום גוף לשם פירוק מלא. כתוצאה מכך, חומצות השומן הרוויות לא תמיד מתפרקות במלואן בגופנו, אלא מצטברות לאורך כלי הדם שלנו ולאט-לאט, חוסמות אותם ומקשות על התפקוד התקין שלהם.
מחקרים מעידים כי תזונה המבוססת על שומנים רוויים עשויה להביא לפגיעה במחזור הדם שלנו ולרבות ללחץ דם גבוה, למחלות לב וכלי דם שונות.
כיצד מזון העתיר בכל-כך הרבה שומנים לא בריאים, מצא את דרכו לרשימת מזונות העל?
הפופולריות סביב שמן הקוקוס החלה עוד לפני יותר מעשור, בשנת 2003, בעקבות מחקר שהאדיר את היתרונות של חומצות שומן רוויות-בינוניות כלומר, חומצות שומן בעלות כמות ממוצעת של קשרי פחמן. המחקר מעיד כי חומצות השומן הללו עשויות להאיץ את המטבוליזם שלנו.
בלוגרים, אנשים בתחום השיווק והפרסום ואנשים חשובים ומפורסמים מיהרו לשים לב למחקר ולייחס את המסקנות החיוביות שלו לשמן הקוקוס – אשר מכיל חומצות שומן רוויות-בינוניות.
האמת המצערת היא כי שמן הקוקוס מכיל רק 14% של חומצות שומן מסוג זה. שארית השומנים הם חומצות שומן רוויות-ארוכות – אשר עשויות להוביל למחלות לב וכלי דם.
אף יש לציין כי החוקרים שניהלו את המחקר, בשנת 2003, התראיינו למגזין TIME וחלקו כי השמן בו השתמשו לניהול המחקר, הכיל 100% של חומצות שומן רוויות-בינוניות. המחקר מצא כי כדי להאיץ את המטבוליזם שלנו, יהיה עלינו לאכול 15-20 גרם של שומנים רוויים-בינוניים בממוצע.
מחקרים נוספים ניסו לענות באופן ודאי על השאלה אם שמן קוקוס הוא בריא, אך עד כה המחקר לא סיפק תשובה אחת ברורה.
בשנת 2016 פורסמה ביקורת אודות שמן קוקוס, שהתבססה על 21 מחקרים שונים. המסקנה הסופית היא שעדיין אין מספיק מחקרים איכותיים, שמביאים למסקנות אמיתיות וודאיות.
באופן כללי, ניכר כי שמן קוקוס העלה את רמות הכולסטרול לעומת שומנים כמו אומגה 3 או שומנים בריאים, כגון שמן זית או שמן אבוקדו, אך הפחית אותן לעומת שומני טרנס וחומצות שומן רוויות-ארוכות יותר, כמו אלו המצויות בחמאה. ההשפעה של שמן הקוקוס על היחס בין צפיפות השמנים בגופנו (LDL ו- HDL) עדיין לא נבחנה. בהתחשב במספר המוגבל של המחקרים בנושא זה, לצד הפגמים שניכרים במחקרים הקיימים, מומלץ לערוך מחקרים נוספים ואיכותיים יותר, שיתמקדו בפקטורים המתאימים כגון הסיכון להתפתחות של מחלות לב וכלי דם.
למרות זאת, רוב אזרחי מדינות המערב רואים את שמן הקוקוס כ”תרופת פלא” כיום ואף מאמינים כי הוא עשוי לסייע להם להחלים ממחלות שונות ולרבות סוכרת, מחלת קרוהן וסוגים שונים של דמנציה.
המסקנה הסופית הנוכחית, היא כי עלינו להגביל את כמות השומנים הרוויים שאנו אוכלים מידי יום ל- 10% מסך הקלוריות שאנו צורכים. הדבר כולל בתוכו גם את שמן הקוקוס.
המומחים מוסיפים כי יתכן ושמן הקוקוס כן טומן בחובו יתרונות מסוימים, אך יש לקחת אותם בפרופורציה, לפחות עד שמחקרים רשמיים יאמתו את הנושא.
