השחקנית המועמדת לאמי נעזרת בהומור כדי להפיץ את הבשורה: סקס כואב לאחר גיל הבלות לא חייב להיות נושא כאוב או מביך עוד
השחקנית המועמדת לאמי שריל היינס צילמה סרטון חדש, בו היא מחזיקה מימוזה ומרימה כוסית להיותה “בת 50 ומהממת”, יחד עם קבוצה של חברות במהלך בראנץ’.
לאחר מכן היא מספרת לחזרות שלה כי היא עשתה קעקוע, שהיא מודה כי פגע בשיחה ולכן, גרם לה למהר ולשנות את הנושא לנושא שנמצא בגדר טאבו – סקס כואב לאחר גיל הבלות.
אחת החברות מספרת, “ציפיתי לגלי חום, אבל ממש לא ציפיתי לזה”, בעוד שאחרת מגיבה כי “לאחרונה זה מרגיש כמו נסורת שם למטה”. הנשים צוחקות לשם ההשוואה וממשיכות לנהל את השיחה שלהן בנעימים.
למרות השיח הקולח והמבדר, לא מדובר בסרטון שמשקף את חייה האמיתיים של היינס. מטרתו של הסרטון היא לקדם קמפיין חדש שהשיקה חברת התרופות AMAG בארה”ב – שיחות מביכות עד כאב.
מטרתו של הקמפיין היא לייצר דיאלוג בין נשים בגילאים 50 ומעלה, אשר חוות יחסי מין כאובים, כתוצאה מגיל הבלות; זהו מצב שנקרא אטרופיה נרתיקית (ניוון וגינאלי) או VVA. התופעה משפיעה על כ- 50% מהנשים שחוות את גיל הבלות.
בתור דוברת של הקמפיין, היינס מקווה להעצים את הנשים הללו ולעודד אותן לדבר על הסימפטומים שלהן. היא מספרת כי כאשר התייעצה עם האנשים הקרובים אליה באשר לפרויקט, כולם מיהרו לומר לה שהיא חייבת להשתתף בו. היא הבינה כי ישנן הרבה נשים שסובלות מהמצב הזה, לכן קריטי להעניק להן את הביטחון לפתח שיח בנושא. השאיפה היא שהנשים הללו יפנו לחברות שלהן או לרופא שלהן לעזרה, כך שיוכלו לגבור על המטרד.
תופעה נפוצה שאיש לא מדבר עליה
כל אישה סובלת מגיל הבלות בשלב מסוים בחייה, כאשר הגיל הממוצע הוא 50. לאחר גיל הבלות, השינויים ההורמונליים עשויים להוביל ל- VVA, אשר גורם למספר שינויים פיזיולוגיים באזור הווגינה כגון אובדן רקמות, רטיבות וגמישות. כל השינויים הללו מובילים לתופעות לא נעימות ולרבות יובש באזור הווגינה, עצבנות, הטלת שתן לעיתים קרובות ואף קיום יחסים כואב.
בעוד שנשים רבות כן מודעות לגלי החום, לזיעה בלילה ולכאבי השרירים שגיל הבלות מביא עמו, רוב הנשים בעולם לא מכירות את המונח VVA כלל. סקר שנערך בארה”ב, מצא כי 62% מהנשים שהשתתפו בו לא הכירו את התופעה, אף על פי שכולן עברו את גיל הבלות. מחצית מ- 38% מהנשים שכן הכירו את התופעה, נחשפו אליה באופן אישי וחוו סימפטומים, שהביאו אותן לגלות את התופעה.
נשים שסובלות מ- VVA חוששות לקיים יחסי מין לעיתים קרובות. אחרות מחליטות נחרצות כי הן לעולם לא יקיימו יחסי מין ויהי מה. בארה”ב, רק 7% מהנשים הסובלות מ- VVA מקבלות טיפול הורמונלי בטוח ואפקטיבי, שמסייע להן לגבור על הקושי. בארץ המצב טוב יותר, כ- 25% מהנשים פונות לטיפול רפואי, אך עדיין מדובר ב- 75% של נשים נבוכות וכאובות, שסובלות מידי יום.
השאלה היא מדוע הנשים לא מדברות? מעבר למבוכה, רוב הנשים חוששות ליטול הורמונים על בסיס קבוע. נשים אשר סובלות מ- VVA מפתחות את התופעה בהדרגה: הן יאבדו יותר ויותר מהורמון האסטרוגן, עד שלבסוף הן יחלו לחוות כאבים במהלך קיום יחסים. כאשר התופעה מופיעה, הן עלולות לטעות ולחשוב כי מדובר ב”חלק מתהליך הזקנה” ולא בתופעת לוואי של גיל הבלות.
מסיבה זו היינס וארגונים נוספים מקווים לחדד את המסר, כך שיעצים את הנשים לשאול שאלות בנושא ללא חת. שיחה אחת עם חברה קרובה עשויה לגרום לאישה להבין כי היא לא היחידה שחווה את המצב הזה – היא לא לבד. ההבנה הזו תינטע בה מוטיבציה לקרוא בנושא ולמצוא את המידע לו היא זקוקה, כדי למצוא סוף לכאב.
היינס מספרת כי היו לה חברות רבות שהרגישו לבד במצב הזה, לכן הן פשוט לא רצו להעלות את הנושא. כשאדם מרגיש שהוא לבד בבעיה, הוא מרגיש שהוא לא בסדר או לא שגרתי ולכן הרבה יותר קשה לפתוח את הפה. ברגע שמבינים כי זוהי תופעה שנפוצה בקרב נשים רבות, הרבה יותר פשוט לפתוח את השיחה ולנסות ולמצוא פתרונות.
ישנן שיחות רבות שנשים מנהלות במהלך חייהן על המצבים הפיזיולוגיים השונים שהן חוות, בין אם מדובר במחזור, כניסה להיריון ולידה. כל הנשים חוות את התופעות הללו, כפי שרוב הנשים חוות VVA; זהו עוד חלק טבעי מהחיים, שיש לדבר עליו בנוחות ובאופן גלוי.
נקטו פעולה
לכל הנשים מגיע ליהנות מקיום יחסים לכל אורך חייהן.
ללא המידע המתאים ואופציות הטיפול השונות, לא רק ש- VVA עשויה להשפיע על הבריאות הפיזית של האישה, אלא גם על הבריאות הרגשית שלה, על הביטחון העצמי שלה וכמובן – על האינטימיות שלה עם בני/בנות הזוג שלה.
היא מציעה לכל אישה שחווה כאבים או יובש באזור, לפנות לרופא, נטורופת או חברה בנושא, כדי למצוא את הטיפול המתאים עבורה. כיום, רוב הנשים מקבלות אסטרוגן או נון-אסטרוגן כדי לגבור על התופעה. אף קיימים טיפולים מקומיים שמסייעים להקל על המצב.
בין אם נשים סובלות מתופעות רפואיות נוספות ובין אם לאו, כדאי להן לשים את הטיפול ב- VVA בראש הרשימה שלהן – אם הן לא יפנו לגניקולוג באופן אישי ויעלו את הקושי, הסיכויים קלושים כי רופא המשפחה יעלה את הנושא.
הרופא שומן על חיסיון מידע ולכן, זהו מקום בטוח בו ניתן לפתוח את הנושא בנעימים ולהרגיש בנוח (אנחנו לא נהיה הראשונות שהוא פגש שחוות את התופעה).
היינס מקווה כי הסרטון יסייע להעלות מודעות בנושא ולעודד נשים לדבר ולקבל עזרה. לפעמים הומור יכול לתרום להקלה בחומרה של נושא, תחושה של שותפות גורל ואומץ לפתוח את הפה. לפעמים, זה כל מה שאישה זקוקה לו כדי לקחת כמה צעדים בכיוון הנכון. השאיפה היא כי הסרטון יאפשר לנשים רבות ליהנות מקיום יחסים שוב, ללא חשש לכאב, מבוכה או חוסר ביטחון. ברגע שמכניסים מעט הומור לכל הסיפור – כולם מרגישים הרבה יותר בנוח.
