קיימת מודעות גבוהה בכל הקשור לקרינה בלתי פוסקת ממכשיר הסלולר שלנו, אך כשמדובר במקום סגור כמו מעלית, רמות הקרינה עולות במאות אחוזים
סמארטפון, לכולנו יש אחד כזה. הוא מאפשר לנו לתקשר באמצעות גלי רדיו, שהם למעשה גלים אלקטרומגנטיים. גלים מסוג זה הם מחזוריים, ומתפשטים בזמן ובמרחב. ככל שתדירות הגל גבוהה יותר, כך גם גדלה האנרגיה שלו. כאשר האנרגיה גבוהה מאוד, היא עלולה לחדור אל רקמות הגוף שלנו, ולגרום לשינויים במבנה ה-DNA שלנו.
בעולם המערבי, אנו צמודים לנייד כמעט עשרים וארבע שעות ביממה. הוא לידנו כאשר אנו ישנות, מתקלחות, ואוכלות. הוא מגיע איתנו למשרד, ונוסע איתנו בתחבורה הציבורית. כל עוד אנו נמצאים בחלל פתוח, המצב יחסית מאוזן. אך כאשר אנו לוקחות את הנייד איתנו במעלית, ומשתמשות בו, משמע שיחה טלפונית, או אפילו גלישה באינטרנט, באפליקציות, וכדומה, המצב מעט שונה.
״כלוב קרינה״ – כל מה שאת צריכה לדעת על שימוש בסלולרי במעלית
בדרך כלל, כשנהיה במקום סגור, מתחת לאדמה וכדומה, נבחין באיבוד הקליטה ממכשיר הסלולר שלנו. שיחה יכולה להפוך למשפטים קטועים, ורעשים ברקע. אך אין זה הדבר הבעייתי שקורה במקרים כאלו, אלא דווקא רמות הקרינה אליהן אנו נחשפות. כאשר הקליטה הסלולרית לא טובה, הנייד פולט הרבה יותר קרינה.
מעליות בנויות מאלמנטים מתכתיים, וכאשר אנו נמצאות בתוך המעלית, אנו נמצאות למעשה במין ״כלוב קרינה״. המעלית למעשה חוסמת את גלי הרדיו שפולט הסלולרי מלצאת החוצה, וכתוצאה מכך הם נשארים בפנים, בתוך חלל המעלית. המכשיר מתקשה ליצור קשר עם אנטנת הסלולר החיצונית שאליה הוא משדר, ולכן מתאמץ הרבה יותר. בעקבות כך, ההספקים מאוד גבוהים, והקרינה הנפלטת גבוהה יותר משמעותית (עד פי אלף יותר מאשר באוויר הפתוח).
בנוגע לרמות הקרינה שכולנו חשופות אליהן יום ביומו, אין עדיין פתרון חד משמעי. אך כן קיימת אפשרות לנסות ולמזער ככל הניתן את הנזקים. והדבר הראשון כמובן, הוא לא לדבר בסלולר במקומות סגורים כמו מעלית. אנו נמצאות לרגעים בודדים בתוך התא הקטן, הסלולר יכול לחכות שניות או דקות אחדות. כך נוכל להימנע מרמות קרינה גבוהות, ומנזק ממשי לגופנו.
